שופט00101 / מקום שני [ 11/09/2006 17:08:15 ]

ציון: 4

לראות עין בעין הנו טקסט משובח. מעדן ספרותי העשוי בקפידה, שלא כלאחר עין, ומתוך אהבה וכבוד אל החומרים המכוננים אותו. המילים, לצד החוויה הפרטית, בעקבות הסיפור התנ"כי- למן הגירוש מגן העדן ועד לעקידת יצחק- מותירים טעם לעוד ומכוונים אל המשך אפשרי. של יצירה ויוצר. אמן ואדם. אמנות ומציאות.

 הטקסט המיוצג באמצעות העין הקולטת את המראות; אם  מתוך מציאות שנגלית לפניה, אם מתוך כתובים, קדומים, אם מתוך הזיכרון, האישי, הלאומי, אם מתוך השכחה הפרטית והקולקטיבית, משקף את העין המשקפת בתורה, גם  מתוך האין את היש. מבט המקנה פרשנות ומחלץ משמעות מתוך תופעות החוזרות על עצמן. כנגד לוודאות המחפירה שהדבר היחיד שנלמד מן ההיסטוריה הוא שאין לומדים דבר מן ההיסטוריה נרשמת אפשרות נוספת. המשמעות האפשרית, זו הנדרשת  כדי קיום ויצירה – לא כל שכן בעולם אבסורדי- תלויה אפוא בנקודת המבט של המתבונן. זה המייחל להבין בתוך הטקסט והמציאות ומחוצה להם. ההכרח להישיר מבט חובר ליכולת ולרצון להביט אל מעבר, להווה ולהוויה, הכתובים והנראים.

כך מתגלה הגירוש מגן העדן לא רק כניתוק ופרידה מייסרים ומוחלטים, אלא כאפשרות להמשך. של סיפור וקיום. מחודשים.

 ההרמוניה שהופרה בין אדם לאל, בין אדם לאדם, בין אדם לעולם, מסמנת את המשבר ואת ההרס האנושי אך גם את האפשרות לבנייה ולצמיחה מחדש.

 אלא שבמקום ובזמן שיש אדם, שם מצויים כוחות ההרס, שם מופיעות במלוא עוצמתן הקטלנית צרות העין; השנאה, הבורות והקנאה. מחזוריות הלידה והמוות, הטבעי, פרסי הניחומים למגורשים מגן העדן, נחשפים כמפוקפקים משהו.

 אבל אם לפקפוק ולמפוקפק מסופק מקום של כבוד בהיסטוריה התרבותית, האנושית, היהודית, או שלא (תרבותית אנושית יהודית...) מספק הטקסט, שהיה לנו לעיניים, ראיה לכך שקיימת ואו נדרשת ראייה נוספת, אופציה אחרת.

 הטקסט המבקש להמציא, לייצר או למסור, תמונה רחבה ככל האפשר בגבולות מצומצמים למדיי (ואני לא מתכוונת כאן רק לקריטריונים של הסיפור הקצר) נדרש לנקודת מבט רחבה ככל האפשר. ..על כל המשמעויות הנלוות...תרתי משמע.

המבט האנושי, הנשי, לצד העין האלוקית, נשית ואו גברית, מוליכות את המתבונן הנוסף, מן העבר האחר, הקורא, למסע בזמן, לתנועה בין המציאות והדמיון, הפיזי והמטאפיזי. 

 באמצעות עין האמונה על המראות, והמאמינה, במילים, בעבר בכתוב, ובעתיד שניתן עדיין, להיכתב, נתבע הקורא למבט מתמשך, שאינו מאפשר להתעלם מן המראות, והזוועה.  

ההתמודדות של הכותב/ת עם הנושא- העין- מתוחכמת ורגישה. העין, נושא הסיפור, היא גם זו הנושאת אותו ואת הקורא אל מעבר לכתוב ולנראה במבט ראשוני. המבט החוזר ואו המשותף, מכונן את הדיאלוג ההכרחי לקיומה של כל תרבות להבנה ולהבניה. אפשרויות התיקון, ולא במובן הדתי דווקא, אלא במשמעות המוסרית,  מודגשים לא רק בסיפור אברהם אלא בניצול מקורות העבר וידיעתם. היצירה המתכתבת עם יצירה שקדמה לה, בגלוי ואו בסמוי, מלמדת על הצורך להתבונן היטב, מאשרת את העליבות האנושית ומאפשרת את עיבוי המשמעות.  החיפוש העיני, האלוהי אחר האדם הראוי, ואו החיפוש העיני, הנשי אחר הגבר – גיבור(?) מיוחל-  נע בזמן, בצלילות (תמימה ואו אירונית) שאינה נכנעת לאטום, לחשוך ואו לדמעות המסכלות את האפשרות, גם לראות, אחר/ת. אדם ואדמה.

 המבט הנקבי הנוקב (גם של הקורא/ת!!!!), ומתוך שברון לב משהו, בעליבות האנושית ובהבטחה שהכזיבה מגלה את מושא ייחולה כמושא חוליה אך גם את ההזדמנות הנוספת הניתנת. 

החיפוש של העין והכותב/ת מסומן בגבול, גם של הטקסט, שנדרש לעמוד במכסת המילים המותרת. אולם באופן נראה לעין, סוף הסיפור איננו סוף הסיפור. אלא סף שניתן להיחצות על ידי הקורא ואדם, באשר הוא, לעבר המשהו נוסף. הצעד הבא, דרך העבר, מתוך ההווה, אל העתיד, האפשרי.....



סגור חלון