שופט00101 / מקום ראשון [ 11/09/2006 17:09:39 ]

ציון: 4

הסיפור "מירי" נפתח בתיאור כמעט בנאלי של סדר יומה של מירי. התעוררות, שירותים, צחצוח שיניים, הורדת מים, התלבשות, איפור עין ימין, איפור עין שמאל, יציאה מהבית. הדבר המשונה היחיד הוא הרגשתה של מירי שהיא שכחה משהו.

רק כשהיא כבר בדרך, ובודקת שוב במראה אם האיפור שלה לא ניזוק היא קולטת: עיניה, שהיו עד היום חומות, הפכו כחולות.

מכאן מתחיל סיפור חייה החדשים של מירי.

בעוד שכאשר גילה גרגור סמסא, גיבור "הגלגול" של קפקא, שברגע שהפך לשרץ הוא נידון לכליה, אצל מירי קורה להפך. היא משתנה כולה. מבפנים. בעוד שבבוקר "צעדה תוך פיהוק בוקר שהשתתף בו הגוף כולו אל חדר השירותים.." כעת קורה לה משהו שבו משתתפת הנפש כולה בדרך אל... (האושר? ).

איש אינו מבחין בשינוי הפיזי שעברה, הם חשים בשינוי בהתנהגותה.

השינוי האמיתי, העמוק, שמירי עוברת הוא פנימי. כעת היא רואה את עצמה ואת חייה במבט צלול, בלי כחל ושרק (למרות האיפור), היא רואה את האנשים בעיניים אחרות, וגם מסתכלת אחרת על אנשים אחרים שהיא נתקלת בהם. נפתלי, למשל.

נפתלי הוא משחרר המכוניות הנגררות. גם הוא עבר פעם מטמורפוזה. ממובטל בודד ומקריח, הפך למשחרר מכוניות בעל שני כלבים (שופן ומוצרט), ושערו חזר לצמוח.

לא מקרה הוא שמירי נפגשת עם נפתלי. היא חייבת למצוא את "המשחרר" שלה, האדם שיראה את הכחול הפנימי של עיניה, את מירי הצלולה, "כמו שהיא באמת", וזו כמובן תחילתה של אהבה מופלאה (אנחנו מקווים).

עלילתו של הסיפור נעה באמנות בין המשעשע, הטריוויאלי כמעט, שהופך לנגד עינינו (ולא משנה מה צבען), לסיפור קיומי. אנו עדים לשינוי בהווייתה בעמוקה ביותר של מירי דרך מחוות יומיומיות שלובשות פנים אחרות. בסגנונה הפשוט אך הבנוי כמלאכת מחשבת של ניצה וייס-סגל, אנו חווים גדילה פנימית שנובעת משינוי חיצוני (צבע עיניים), שינוי שגורם לה להסתכל בעיני זולתה, בעיני עצמה, ובעיקר, להניח לנפתלי להסתכל לתוך עיניה, לתוך נפשה פנימה, נפש מירי ההומייה.

 



סגור חלון