חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




שקיעה - מתחרה04801

סיפור קצר (19/08/2006 17:02:23)

ציון כולל ליצירה: 3.5

שקיעה

 

"מנחם"!

דפיקות בדלת.

 "מנחם, זה גיורא,  תפתח בבקשה "!

הוא לא יפתח לאף אחד. אין לו כוח להקשיב לגיורא ואין לו  עוד מה לומר לו.  באיזושהי נקודת זמן, המילים פשוט נגמרו.

הגיעה השעה לבצע תצפית מהחלון. קם מהמיטה ופילס דרכו בין ערימות העיתונים והבגדים שהתגוללו על הרצפה בחדר החשוך.  הסיט את הוילון  העבה וקרני שמש מסנוורות פילחו את האפלה.  אישה  עמוסת קניות  שרכה דרכה על המדרכה המהבילה  בחום הקיץ. היא לא נראתה לו מוכרת ולכן תייק אותה בראשו במדור החשודים. בבניין  מולו  תריסים מוגפים וחלונות אטומים  וסביר בהחלט שמישהו צופה בו  מבעד לחרכים.  זז הצידה וסגר בקפידה את הסדק שבין שני הוילונות.

"מנחם, תפתח, אתה לא יכול להישאר ככה סגור"!

הוא דווקא יכול. אוכל יש לו המון.  לפני ארבעה ימים הגיח  לפנות בוקר  אל המינימרקט  שפתוח כל הלילה, עוטה משקפיים כהים  וכובע קסקט . העמיס את עגלת הקניות שלו במצרכים  ושב בהתגנבות לדירתו  בלי  להדליק אור בחדר המדרגות , כי מי יודע מי מהשכנים מציץ אליו מעינית הדלת .

מביטים בו בכל מקום,  ברחוב, באוטובוס,  בסופרמרקט. מבטים צורבים, כואבים,  מצליפים פזילה קצרה לעברו ומרפים, לא  חסים. הגרועים ביותר  הם אלה עם משקפי השמש, מביטים כאילו לכוון אחר אבל תחת העדשות, העיניים עוקבות אחריו. הוא יודע. הוא חש את המבטים משפדים את בשרו  גם בלי לראות את העיניים הקטנות המרצדות שלהם.  יש כאלה עם  משקפיים כהים  וגדולים כעיני חרק ענקיות  ואטומות שבוהות בו ללא רחם.  ניסה  גם הוא להרכיב משקפי שמש, אך קמטי החיוכים בזוויות הפה העידו  שהם משועשעים מניסיון ההסוואה הפתטי שלו.

  הלך אל המטבח ונתקל בשקית גדולה , גדושה באלבומים ותמונות.  צילום ישן של הוריו  נפל על הרצפה.   אבא מביט אליו סכינים ומבטה של אמא לוחש       כואב לי.  אפילו שהוא מחק להם את העיניים עם טוש שחור הם עדיין מביטים אליו תחת הצבע.  הרים את הצילום,  קימטו בפראות לכדור ותחב אותו לשקית עם כל התמונות מושחרות העיניים.

 פעם בקליניקה ,  גיורא שאל אותו : " נסה להיזכר במצב שמישהו הסתכל עליך  באהבה , ברוך"...  ניסה אז לחשוב על אמא אבל האהבה בעיניה  טבעה תמיד בים של עצבות.

 

                                                     *

 

התעורר בחדר החשוך ונדמה היה לו ששמע רחשים  בחוץ. ניגש לחלון והסיט בזהירות את הוילון. קרני השמש חדרו בקווים כתומים ארוכים מבשרי שקיעה.  במדרכה מולו עמד גיורא עם רעמת  האינשטיין  הכסופה שלו ליד ניידת משטרה, ושני אנשים חסונים בטריקו וג'ינס. קהל סקרנים החל מתגודד סביבם.   שוטר יצא מהניידת וגיורא  הראה לו משהו שנראה כמו מסמך ונופף אל הבית.   אנשים עם חלוקים לבנים  לקחו  את אמא והנה היום הם שולחים  שניים חסונים בטריקו וג'ינס. אמא ישבה  בשקט וחכתה להם, נזכר,  כשטיפס ועלה במדרגות אל הגג. פעם, לפני שהעולם השתגע, היה עולה לגג בערבי קיץ  עם אבטיח קר וכסא נוח, סופג את צינת רוח הים ומביט בכוכבים השותקים. כעת,  הביט בצללים הארוכים שנפרשו על  משטח הסיד הלבן ובשמש  שנשקה  לאופק שחור של דוודים ואנטנות.  נזכר בפוסטר שראה פעם   של שקיעה באי טרופי וחשב כמה נפלא היה יכול להיות  שם לבד עם החול והים והדקלים. רגליו הובילו אותו  עד  מעקה הבטון והוא נשען עליה, עוצם עיניו מול האור.  הוא לא שמע את גיורא צועק  אליו או את רחש הקהל שטפח לגוש  רוטט וכהה.  כמו תמיד  כל העיניים ננעצו בו,  והוא,  פרש זרועותיו, הביט אל העין הגדולה  האדומה שבאופק, והחליק אט  אט לתוכה על קרניים אחרונות מנחמות.

 

חזרה

תגובות

1.    סיפור ציורי גדוש,בהתבוננות פנימה ,כתיבה רהוטה ויפה [ציון: 4]

   מתחרה09401   24/08/2006

2.    כמו תמיד כל העיניים ננעצו בו, והוא,...הביט אל העין הגדולה האדומה שבאופק, והחליק אט אט לתוכה על קרניים אחרונות מנחמות. [ציון: 3]

   מתחרה08001   25/08/2006

3.    מעביר את תחושת הבדידות [ציון: 3]

   מתחרה03301   26/08/2006

4.    למרות שהסיפור אולי קצר מהנדרש, [ציון: 4]

   מתחרה12201   27/08/2006

5.    אהבתי :) [ציון: 4]

   מתחרה13401   27/08/2006

6.    מרגש ואנושי. [ציון: 3]

   מתחרה05201   27/08/2006

7.    מרגש [ציון: 3]

   מתחרה15401   27/08/2006

8.    מרגש ועצוב [ציון: 4]

   מתחרה05601   28/08/2006