חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




עיניים שחורות, ענקיות - מתחרה14001

סיפור קצר (19/08/2006 19:22:30)

ציון כולל ליצירה: 3.8

                                 עיניים שחורות, ענקיות

 

מפקד הכוח סימן לחיילים לעצור. ירח מלא תלה בשמיים שופך בנדיבות אור רך על העיירה שנגלתה לפניהם, שקועה בשקט פסטורלי שהופר מדי פעם בנביחת כלב רחוקה. קווי מתאר מוכרים מפעולות קודמות, הצריח שנישא מעל לכיפת המסגד היה הפעם נקודת הציון אליה כיוונו, הבית המפואר שלימינו, ליתר דיוק. אגלי זיעה נצצו על פניהם הסמוקות מהליכה מאומצת. שעה קלה לפני כן קבלו  ממאור, מפקד הכוח את התדריך:

"הפעולה אמורה להיות פשוטה, נכנסים, שולפים את ה'קליינט' ויוצאים.הוא ראש ארגון טרור והמידע שבידיו חיוני לכוחותינו, אם נתקלים בהתנגדות חמושה של שומרי הראש לנטרל אותם בדייקנות ולהיזהר מפגיעה בחפים מפשע. בעניין הזה עשינו מספר טעויות בעבר ואני מצפה מכם שכל אחד לפני שהוא לוחץ על ההדק יחשוב קודם, אחד- היכן נמצאים כוחותינו ושניים- האם הוא פוגע במחבל או במשפחה".

מפקד הכוח סימן ללוחמים לעצור, "נחכה לאישור בקשר ובינתיים להתאפס על עצמכם, לשפצ"ר ציודים, ולהתכונן להסתערות" אמר בקול שקט ורגוע שלא הצליח להפיג את המתח הרב שניכר בפניהם של פיקודיו, לכולם  ניסיון מבצעי רב מאחוריהם, הצלקות בגופם ובנפשם רק הגבירו את הדריכות. הערכה בלתי מסויגת למפקדם הנערץ מאור,  היוותה חלק מגאוות היחידה להשתייכות לכוח העילית בפיקודו של מי שהיה אחראי לעשרות פעולות נועזות ומוצלחות, מי שבענווה רבה הצניע את עיטורי העוז והגבורה שהוענקו לו, שביצע כל פעולה בקור רוח ובמיומנות מקצועית והיה למיתוס ולמקור לחיקוי והערצה.    

מחשבותיו נדדו כמה שנים לאחור, לפעם הראשונה שנכנס לעיירה, התושבים קבלו את פני החיילים בקריאות שמחה ובזריקת אורז וסוכריות. הם נתפסו אז כמשחררים שגירשו משם את ארגוני הטרור שהשתלטו על כפרי הסביבה והפכו אותם לבסיס ממנו ניהלו מלחמת גרילה על גבם של התושבים השלווים. התקווה לעתיד טוב יותר ניבטה מפניהם ומפניה של אותה נערה תמירה כהת עור יפת תואר ואצילית שהישירה אליו זוג עיניים שחורות, ענקיות, שריתקו את מבטו אליה עד שהפכה להיות כתם רחוק בתוך הקהל המריע.

 

"הוא נכנס לעיירה בראש כוח צבאי מנצח, לקול תשואות התושבים שעמדו והריעו משני צידי הדרך הראשית. אביר מודרני לבוש מדי זית ורכוב על ג'יפ מאובק. עיניו האפורות, מבט הפלדה הגאה שלו לכד את מבטי, ממגנט אותי אליו בלי יכולת להתיק ולו להרף עין. ניסיתי לומר לעצמי שוב ושוב שזה רק כוח כובש, אחד מני רבים שבאו והלכו, אבל זה לא גרם לפעימות ליבי להאט את הקצב המטורף כהוא זה. גם לא לאחר שהוא נמוג בענן האבק המתרחק."

 

הבעת פניה החולמנית של לילה סחפה אחריה את חברותיה לחדר שלא שאלו יותר שאלות, אולי כדי לא להפר את האווירה הקסומה. כל אחת מהן שקעה במחשבות משלה מפליגה איתן אל שנת הלילה, בחמימות המוסקת של חדר המגורים במעונות הסטודנטים שבאותה אוניברסיטה יוקרתית באנגליה.

 

"היה זה מעט אחרי אותה מלחמה עיקשת וארוכה שנכפתה עלינו. מסלול קידום מהיר חיכה לי בצבא ואני החלטתי לקחת פסק זמן לטובת מימוש חלום ולצאת ללימודים. אוניברסיטה באנגליה היוותה תפאורה נהדרת לניקוי ראש הכרחי ודי מהר נכנסתי לאווירת החופש נטולת הדאגות ורווית המסיבות שהיו מנת חלקו המתבקשת של הסטודנט.

עיניה השחורות, הענקיות, רשפו לעברי בהפתעה גמורה. הכניסה לאולם ההרצאות בו התקיים החוג "יחסים בינלאומיים" המה מאדם. לא היה בכוחי לנתק את מבטי מעיניה, ממש כמו אז, בפעם הראשונה שראיתי אותה. ניסיתי לפלס את דרכי לעברה, אך כמו משום מקום הופיעו שני גברתנים שחצצו בינינו וחסמו את הדרך אליה. "גורילות – שומרי ראש" הרהרתי ופניתי לאולם והתיישבתי במקום הכי קרוב אליה שיכלתי, מקום ממנו יכולתי לצוד את מבטה הממגנט. אלוהים עדי כמה רציתי בקרבתה של לילה אך צמד שומרי הראש שלה מחד, כמו גם היותי ה"אויב" מאידך חסמו כל אפשרות. אולם לא לוחם כמוני יוותר בקלות, ארבתי לה בספריה, שמרתי לה מקום באולם ההקרנה, ופעם אף חמקנו בחיפוי החברות שלה לארוחת ערב בעיר. מצאנו את עצמנו יוצרים "הזדמנויות" ומנצלים כל פרצה, כדי להיפגש. המשיכה בינינו הייתה בלתי נשלטת אך כל פגישה רק העמיקה את הפער בינינו, נגררנו לויכוחים מרים, בהם הואשמתי ככובש אכזר, קלגס. אויב שמחייב אותם ללחום בנו מלחמת חורמה, כל טענותיי שאנו נמצאים שם כדי למנוע מארגוני הטרור לפעול משטחם, לפגע באכזריות באזרחינו השלווים, ושהם הם האויב שלה, שמשתמש בציניות מרושעת ומסתתר מאחורי גבם, נתקלו ב:

 "אתה צודק לגביהם, אבל זה לא פוטר אתכם. אתם לא שונים מהם כשאתם מנהלים את מלחמתכם בהם בתוך כפרינו ובתינו"

"ואתם, במקום לקחת את גורלכם בידכם, להילחם על בתיכם ולגרש אותם מביניכם, 'נח' לכם 'לארח' אותם למרות שהם מנצלים זאת לרעה" דברי הלמו בה כדקירת סכין, הכאב ניכר בפניה היפות ועיניה השחורות, הענקיות נמלאו דוק ערפילי, אגמים של עצב מהביל.

"לא רוצה להתווכח איתך יותר, לילה", אמרתי לה בעייפות, כשאני מבין ששום מקום בעולם אינו רחוק מספיק כדי לברוח ממלחמות, ושהן תרדופנה אותי להיכן שרק אהיה. ואני רק רציתי לנקות קצת את הראש.

הנתק היה בלתי נמנע, בהתחלה היא התחמקה ממני ובהמשך פשוט התרחקה. זה רק התבקש, שהרי תהום עמוקה הפרידה בינינו.

כך לפחות חשבתי, עד לאותו מכתב מפתיע שנמסר לי בחשאי ע"י אחת מחברותיה: "מחר אני חוזרת לארצי, לתמיד. בוא לפגוש אותי בחדרי הלילה בחצות".

להט יצרים. עורה הכהה, החלק. גופה הלוהט, התובעני. זרועות ארוכות ורגליים שנכרכות בלהט אצור. סערה שסוחפת בהתנגשות גופים, בשיכרון חושים ועיניים, עיניים שחורות,ענקיות, לחות, רושפות.

 

"יש אישור מהחטיבה" לחש אמיר הקשר וניתק את מאור מחוט מחשבותיו.

"אמיר, אתה תהיה קרוב אלי מימיני, כל הזמן, עד לסוף הפעולה, צמוד! הבנת?

"כן המפקד" ענה הקשר. לו רק ידע כמה פעמים התקשרה אמו למאור היום והתחננה: "שמור לי על הילד, על אמיר שלי, בני יחידי" אמרה ולא יספה, אמרה והטילה על כתפיו הרחבות עוד עול, מועקה קטנה לדרך. "קדימה צא" פקד מאור והכוח נע בשקט, במיומנות, מקצר טווחים, מכתר את הבית. "צוות המפקד" פרץ את דלת הכניסה והסתער פנימה, רשף מסמא קידם את פניהם ומיד אחריו קולות הנפץ של הירי. היתקלות. אש תופת מכל עבר, זעקות פצועים, תגבורת והשתלטות. "הקליינט" באזיקים, האור דולק. האב, מוכתר העיירה שהכיר את מאור היטב עוד מהתקופה שבה היה אחראי על הגזרה ונפגש לתיאומים עם המוכתר לעניינים שוטפים וגיבוש הסכמות שיאפשרו מינימום חיכוך בין הצבא לבין התושבים פונה אל המפקד בשמו: "מאור, זה הבן שלי – תשחרר אותו בבקשה". מאור לא משיב, עיניו עוקבות בדריכות אחר תנועה חשודה בין הצללים שמאחורי גרם המדרגות. הצל הופך לגוף, תמיר, אצילי. "לא לירות" מסמן מאור ליתר הלוחמים. אך רשף מהיר שבוקע משם שולח לעברו קליעי מוות. צרורות ארוכים לכיוון הירי סוחטות אנקת כאב וחבטת גוף שנופל אל תוך מעגל האור.

עיניים שחורות, ענקיות מצליבות מבט אחרון עם עיני הפלדה המתות של מאור.  

 

חזרה

תגובות

1.    סוף מצמרררררררררררר [ציון: 4]

   מתחרה13401   19/08/2006

2.    קלישאי ובומבסטי מדי. לא צריך את כול התיאורים ההירואים עליו [ציון: 3]

   מתחרה07301   23/08/2006

3.    סוף עוצר נשימה [ציון: 4]

   מתחרה04101   24/08/2006

4.    כתוב היטב [ציון: 3]

   מתחרה15201   25/08/2006

5.    סרט תורכי במיטבו [ציון: 2]

   מתחרה08101   28/08/2006

6.    מרתק.. [ציון: 4]

   מתחרה10301   28/08/2006

7.    מקום שלישי [ציון: 4]

   שופט00101   11/09/2006