חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




הפיקניק - מתחרה14901

סיפור קצר (21/08/2006 23:58:56)

ציון כולל ליצירה: 1.67

"בוקר טוב" אמר אליהו כשפקח את עיניו."איזה יום נפלא"

קרא כשפתח את חלון חדרו בשעות הבוקר המוקדמות.

יום שטוף שמש.דשאים ירוקים,ציפורים מציצות והאויר,אויר אביבי

ונעים. אליהו קם מוקדם הבוקר.הוא יוצא עם משפחתו לפארק,

לערוך פקניק בחיק הטבע.

אליהו שטף את פניו מהר מהר,ציחצח שיניים בזריזות,הסתרק,

לבש חולצה לבנה עם פסים כחולים,לבש מכנסים קצרים בצבע

כחול,נעל נעלי ספורט,חטף את הכדורגל שלו ורץ למטבח לעזור

לאימו שהכינה סנדויצ'ים לארוחת הבוקר שיאכלו בחיק הטבע.

"אליהו" קראה אימו " תוציא בבקשה מהמקרר את בקבוקי

השתיה ותניח אותם באוטו בבקשה, אחר כך חזור ועזור לי

לסחוב את הסלים המונחים על יד השולחן".

"בסדר אמא" אמר אליהו בהתלהבות גדולה.

הוא כל כך מחכה לפיקניק הזה כדי לבלות קצת עם משפחתו

והנה סוף סוף ראה בעיניו אליהו את אבא מתניע את האוטו וקורא

לכולם לעלות.אבא נוהג ואליהו יושב לימינו.קרן ואור אחיותיו

התאומות יושבות מאחור וגם אמא כשעל בירכה יושב האח הקטן

עדיאל.אליהו מכניס לדי וי די דיסק של שירי ארץ ישראל והחגיגה

כבר מתחילה באוטו.כל כך שמח.כולם שרים,צוחקים וזוללים

ממתקים.הנה אבא מחליט לעצור את הרכב לאחר שראה בעיינים

שלו אגם עם ברבורים לבנים.

"זה המקום" אמר אבא והוסיף " כאן נתמקם לנו בפיקניק.

ראו בעינים שלכם איזה מקום נהדר".

כולם הסכימו עם אבא שהמקום באמת יפה. יצאו כולם מהמכונית

בשמחה.עדיאל התקרב לברבורים והחל לספור אותם.

אחד,שניים,שלושה,ארבעה... "אוף התבלבלתי"רטן הקטן והחל

שוב בספירת הברבורים ששחו והתערבבו והקשו על הספירה.

כל המשפחה עזרה בסחיבת הסלים המלאים כל טוב.

צעדנו בשביל הצר ונעצרנו בפארק ההומה אדם,עם דשא ירוק

קצוץ,מוכר בלונים,מגרש של כדורגל וכדורסל,רחבת אופניים

מלאות ילדים רוכבים באופנים וברקע צחוק של ילדים ואנשים

כאחד."אליהו, רק הגענו וכבר אתה עושה רעש"?! צעק אביו

לעברו.אליהו באותה השעה היה מרוכז בלדרבק בדרבוקה

שכל כך אוהב.אוהב מוזיקה,אוהב רעש מקצב ושמחה.

 

 

אביו נרגע מעט כשהבחין בשני עיניו שכל הילדים בסביבה

מתכנסים סביבו ויצרו מעין מעגל כשאליהו יושב במרכז וכולם

עומדים סביב ומוחאים כפיים.

קרן ואור התאומות רקדו לצלילי הדרבוקה ומשכו את אימם

לרחבת הריקודים כשעל כתפייה יושב לו עדיאל הקטן.

כולם רוקדים ושרים ואז פתאום מפסיקים כי מתעייפים.

אחר מנוחה קצרה אמא קמה ואמרה " אולי עכשיו ברשותך

אליהו נתחיל להקים את האוהל ונתכונן לארוחת בוקר"?!

אליהו קם מהדשא והחל לעזור לאביו להקים את האוהל שהביאו

מהבית. "הכל מוכן" קרא עדיאל כשנכנס ויצא,נכנס ויצא,נכנס ויצא

מהאוהל האפור שהקימו."נהדר" קראה האם,"זה מוצא חן בעייני,

אני רואה בעין יפה את המאמץ שהשקעתם בהקמת האוהל.

כעת נשב,נאכל וננוח.אם תרצו,לא הרחק מכאן יש גן שעשועים,אך

הזהרו לא להשתולל יותר מידי פן תפגעו.קרן אור ועדיאל רצו לגן

השעשועים.טיפסו מעלה מעלה בסולם הגבוה והתגלשו במגלשה

האדומה,התנדנדו,הסתובבו בקרוסלה,קפצו בטרמפולינה,ירדו,

שיחקו ורק אליהו הלך לו לבדו לטייל בפארק.   ירד הערב.

"כל כך מוקדם מחשיך" רטן עדיאל "היום כבר נגמר".

 "כן" אמר אביו " אך היכן אליהו,

מהבוקר הוא מסתובב.מעניין שלארוחת הצהריים הוא לא הגיע.

מה יש לו לחפש בפארק כשהכל מסביב מוקף בדשא ירוק

וקצוץ"?! האמא אמרה "ילדים חפשו מסביב את אליהו.הוא לבש

חולצה קצרה עם פסים כחולים ומכנסים קצרים בצבע כחול.

אני מתחילה לדאוג" הוסיפה האם לומר לבעלה.

"לא מתאים לאליהו שלנו לאחר אולי קרה לו משהו"?

 "אל תדאגי" הרגיעה הבעל. "הוא ילד גדול,

בשנה הבאה נחגוג לו בר מצווה.

אני בטוח שהוא בסדר והוא כבר יחזור". ובאומרם את המילים

הללו מגיע לו בריצה אליהו ולרגליו הכדורגל שנתן לו לפני

שבועיים סבא אפריים ובידו ארבעה בלונים. "היכן הייתה"?

צעקה אימו."חצי מהיום נעלמת לנו מהעיינים.

פקניק משפחתי בלי כל המשפחה זה לא פיקניק".

 "אמא תרגעי" אמא אלהיו "אני בסדר,הסתובבתי קצת

בפארק וכשרציתי לחזור טעיתי בדרך.

לא זכרתי היכן הקמנו את האוהל,הפארק גדול ומלא באוהלים

אפורים, זהים,טעיתי".

 

 

ואליהו פרץ בבכי הסטרי. אמא חיבקה את אליהו וניסתה להרגיעו.

"זה בסדר" אמרה אמא " עכשיו אתה איתנו,מצאת אותנו.

אנחנו כאן אל תבכה".אליהו ניגב את דמעות עיניו והוסיף

"מאד פחדתי שלא אמצא אתכם,חשבתי שהלכתם".

" איזה שטויות" קרא אבא.אנחנו נלך ונשאיר אותך כאן?

מה חשבת לעצמך"?! "אבל" המשיך אליהו " ניסיתי להזכר

הכין אתם והחלטתי לחזור לקצה הפארק.

קראתי בעיינים בשלטים והבחנתי בחיצים ופשוט התחלתי את

כל הדרך מההתחלה. שאלתי אנשים הכין נימצא אגם הברבורים

וילדה שרחבה על אופנים ולצידה אימה הדריכו אותי כיצד להגיע

לאגם הברבורים.משם הבחנתי בשביל הצר שבו צעדנו הבוקר

ורצתי לכל אורכו ואז גם הבחנתי במוכר הבלונים הזקן.

מוכר הבלונים ראה בעיניו שאני נסער ונתן לי בלון כחול במתנה

כשסיפרתי לו שהלכתי לאיבוד. אמרתי לו שיש לי עוד שתי אחיות

תאומות ואח קטן הוא הוסיף ונתן לי עוד שני בלונים אדומים

לקרן ולאור ובלון צהוב לעדיאל.

אחר כך הסתכלתי בעיינים שמאלה וגם ימינה וראיתי את קרן אור

ועדיאל רצים סביב האוהל.נרגעתי וידעתי שעכשיו הכל בסדר".

אבא ואמא חיבקו את אליהו הנסער ואמרו לו שטוב עשה כשקרא

את השלטים והלך לפי החיצים ולא התבייש לבקש עזרה מאנשים.

אליהו חייך חיוך גדול וחילק בשימחה את הבלונים.לקרן ואור

בלונים אדומים ולעדיאל בלון צהוב.

אליהו אמר" אבא,אמא,בפעם הבאה

שנקים אוהל נעשה סימן לזיהוי האוהל .

אכן כך עשו בפקניק הבא שהם ערכו. כשהקימו את האוהל האפור

הם קשרו בראש האוהל סרט אדום ומסביבו ארבעה בלונים.

אחד כחול אחד צהוב ושניים אדומים.זה היה הסימן וכל אחד

ממרחקים ידע היכן האוהל ממוקם.

כל אחד היה יכול לראות בעיינים שלו היכן האוהל של משפחתו.

חזרה

תגובות

1.    עיניים [ציון: 2]

   מתחרה05701   23/08/2006

2.    עיניים ולא עיינים [ציון: 1]

   מתחרה10001   24/08/2006

3.    סיפור נחמד [ציון: 2]

   מתחרה08101   28/08/2006