חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




קול עוד בלבב פנימה - מתחרה04601

סיפור קצר (24/08/2006 20:34:28)

ציון כולל ליצירה: 3.44

זה התחיל סביב העיניים. קמטוטים-זעירים - כמו לחישות.

הן גלשו אט-אט אל עבר אוזניה. איישה החלה לשמוע קולות קטנים.

תחילה הם שלחו אליה הודעות קטנות-נמתחות מצידי העיניים

אך במהרה הפכו רמים וגדולים, מתקוטטים ביניהם על תשומת לבה.

איישה הפכה חולה.

הם לא נתנו לה מנוח. כל אימת שהייתה עוצמת עיניים הם היו זולגים. תחילה לאפרכסת אוזן ימין ואחר לאפרכסת אוזן שמאל - כמו דמעות. מרטיבים את תעלות השמיעה בבלילי מילים, מציפים את איישה התלבטות גדולה.

 

איישה הייתה מוחה את עיניה. מנגבת את תנוכי האמירות. ומתפנה לעיסוקיה הרבים. "יהיה טוב" הייתה מנחמת את עצמה בחשאי. "חייב להיות טוב."

 

כעבור מספר חודשים החלה איישה לראות שינויים בתווי פניה. עיניה נעשו עצובות-אטומות. פיה הפך מכורכם. ואוזניה, איישה לא שמעה בהן טוב. אחרי התכחשות ארוכה אוזניה הפכו בלתי חדירות. איישה סירבה להקשיב. מכורח סירובה פרצה מלחמת-עולם בין עיניה לבין אוזניה של איישה. והקונפליקט הראייתי-שמיעתי שלה החל להתפשט לעבר

תווי פניה האחרים. ההתכחשות הולידה עשבים שוטים ואלה נלחמו בפרחים הטבעיים של איישה. איישה החלה לשקוע פנימה. עיניה הפכו חורים גדולים-חלולים-חסרי הבעה. שינה עמוקה ירדה על פניה. איישה החלה זזה בכוחות גופה בלבד. פניה היו נגררות חסרות הבעה אחר הגוף

איישה הביטה אך לא הסתכלה. האזינה אך לא הקשיבה.

 

קיץ שלם חלף. הגוף של איישה שנאלץ לגרור לאורך כל התקופה את הפנים של איישה אחריו קרס מעוצמת הרגשות הכלואים. לא נשאר דבר שיניע את איישה קדימה. מלבדה.

איישה גייסה את כל כוחותיה. והחלה להשיב את התווים למקומם. היא קיבעה את עיניה חזרה, פקחה את עפעפיה, הפרידה את הריסים הדבוקים מחמת הדמעות הרבות שבכתה בהיחבא גופה והישירה את אישוניה כמימים ימימה – נכחה. היא הסיטה את השערות שצמחו פרא מעל אוזניה

והקשיבה לקולות.

 

הם חזרו בהמולה רבתי. מדברים ביחד. השתיקה הכפויה הארוכה הפכה לים סוער גבה גלים. איישה המתינה לתום הסערה הראשונית. חייכה בסבלנות ואמרה מעדנות: "זמן כה רב המתנתם בתוכי, ואני סירבתי להקשיב ולראות. הייתי עיוורת-חרשת. קברתי אתכם בגופי, מגדלת מורסות של הכחשה עד שגופי לא נשמע לי. כל אותה עת המתנתם בתוכי. ואני המתנתי עמכם עד היום שלא יכולתי לגרור עוד את גופי אחריי.

אז הבנתי מה שניסיתם לומר לי מן היום הראשון. כלים ראשוניים, טבעיים שלי. קולי הפנימי היקר שחצב בי שבילים דקים מעיניי הרואות אל אוזניי השומעות. העיניים שלי שראו והעלו כחש. האזוב שכיסה את אישוניי. והתרדמה שנפלה עליי. כל אלה מנעו ממני להאזין ולהפנים את דבריכם. מה זה עשה אותי? - אומללה."

 

שקט השתרר באחת. העיניים של איישה התמלאו בשחור אישוני ולבן בתולי. ריסיה נעו בהסכמה מלאה עם יתר תווי פניה. איישה התמלאה הרמוניה של הקשבה לשקט המדבר בתוכה. קולות פעמונים נעו בתוכה. החודשים החלו נפרשים אחורה. איישה עצמה את עיניה. הפעם, כדי לראות בבהירות. מריצה את התמונות אחורה. למקום שהכל התחיל בו, לנקודה שאיישה נפסקה.

היא חיברה את הקצוות של ההווה עם הידיים המצפות של העבר. ושקעה בתרדמה שלווה, לראשונה מזה חודשים רבים, יודעת לכשתיעור. תהא זו התחלה חדשה, מלאה. זו שמתחילה בד בבד בלב, במראה העיניים

ובמשמע האוזניים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חזרה

תגובות

1.    יפה, יפה [ציון: 4]

   מתחרה04201   25/08/2006

2.    אופס [ציון: 4]

   מתחרה15201   26/08/2006

3.    יפה [ציון: 3]

   מתחרה03301   26/08/2006

4.    מסע בתוך הנפש.מגדל-מציף-לאור נתיבות ולטוב. [ציון: 4]

   מתחרה09401   26/08/2006

5.    תהא זו התחלה חדשה ... זו שמתחילה בד בבד בלב, במראה העיניים... [ציון: 4]

   מתחרה08001   26/08/2006

6.    כמו שירה נהדרה הסיפור הזה. רק דבר אחד פגם [ציון: 3]

   מתחרה05101   27/08/2006

7.    מיוחד וכתוב ברמה פואטית. [ציון: 3]

   מתחרה05201   27/08/2006

8.    יפה וקולח [ציון: 3]

   מתחרה15401   27/08/2006

9.    סיפור נהדר [ציון: 3]

   מתחרה08101   28/08/2006