חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




עיניים - מתחרה02801

סיפור ארוך (13/08/2006 00:02:24)

ציון כולל ליצירה: 1.83

עיניים

 

 

כשידו האחת חובקת את זרועה וידו השניה אוחזת במקלו המדשדש  את דרכו , צעד עימה  לעבר הכספומט הנמצא במורד הרחוב . הוא אהב להשען על זרועה העדינה  וללכת עימה לטיול היומי שלו ,הוא חש שכל יום שעובר הוא מתאהב בה יותר. הוא חרט על זכרונו את מראיה לאחר שקיבל פרוט מדוייק מ"נלי". הוא דמיין את עיני החתול הירוקות שלה,שיערה הרך האדמוני את גופה הקטן שצמוד אליו. צמרמורת של התרגשות קלה עברה בו עת ראה אותם בדמיונו הולכים כזוג משולבי ידיים.

היא שאלה אותו דבר מה בהונגרית , הוא ענה לה קצרות  , היא השחילה את כרטיס האשראי דרך חריץ הכספומט ,הקישה את הקוד הסודי , הוציאה את השטרות ודחפה אותם לארנקה.

 

*                                    *                              *                                                

 

 

בשעה שמונה בבקר  צלצול הטלפון החריד  את  נלי, שהיתה  עדיין מנמנמת  במיטתה, היא שקלה אם לענות לצלצול, "כן" היא  הודיעה לצד השני שקבלה את השיחה. מהצד השני  היא שמעה  צעקות ובכי בעברית עילגת מתובלת הונגרית.  

היא נכנסה לחדר המגורים בריצה , ראתה את אביה ישוב על הכורסא  שלו בתנוחה הרגילה שאהב להירדם. היא הביטה בדמעות הזולגות של קטי והתקרבה אליו. "אבא" היא לחשה בעדינות שלא להבהילו,היא הגביהה את קולה אך עדיין הוא לא זע. היא הורידה מעט את השמיכה שכיסתה אותו ומיששה בעדינות את גופו החם. "אבאלה שלי ,אני כאן , קום!" כששמעה את בכייה של קטי ניערה את אביה ברוגזה."קום אמרתי לך! תתעורר!" היא משכה בזרועו כדי שיוכל לקום , אך זרועו לא נענתה לה.

אוהד  ואודליה שנכנסו בנתיים וחזו במחזה  ניגשו אף הם ופרצו בבכי מר.

 

ההלוויה היתה  שקטה , הם עמדו מסביב לפיר הפעור  כשזרי פרחים בידיהם בדממה מאופקת.

"אמא, כדאי שתאמרי משהו על סבא לפני שמכסים אותו בחול" שרבב לה רון  בקצרה.

נלי החליפה מבטים עם בנה , וכמו אחר פקודה ,"אבאלה שלי, סלח לי, סלח לנו שלא הבנו אותך ושפטנו אותך"...וכמו אחרי קבלת האות  הקהל פרץ בבכי . " אבאלה" היא המשיכה , "מה שאתה ראית בעיניך הלא רואות לא ראינו אנו בעינינו הרואות"...

 

 

*                                                    *                                            *

 

 

לאחר שאימה נפטרה אביה הכיר אישה  , " נליצ'קה, הבאתי לך אמא חדשה"...נלי שלא זכרה את אמה בחנה היטב את הגברת , אמדה  את אורך שיערה הארוך שהיה אסוף על קודקודה בקפדנות, ריח נעים של בושם אפף את אפה הקטן. היא הביטה בציפורניה המטופחות ובידיה הנאות. ועברה אל עיניה . היא הרגישה את  מבוכת המה של הגברת הנבחנת על ידה  ,וחשה את עוצמתה על ידי השימוש בעיניה.

ללא עכבות מיותרות , היא ניגשה אל "אמה החדשה" וחיבקה בחוזקה את זרועה . "אמא"?...

דמעות זלגו מעיני הגברת המטופחת, היא אימצה את נלי לחיקה בחום.

כל הדרך הביתה לא הרפתה נלי מזרועה  של  "אמה" .היא חשה אושר וגאווה. כשהגיעו לביתם היא אצה רצה לספר לילדים בשכונה על אמה החדשה...

 

 

כעבור חמישה חודשים  נולד אחיה , היא עמדה מול  עריסתו והעבירה ימים שלמים  דרך עיניה הדמיוניות בחברתו.היא ראתה אותם משחקים ביחד, וכיצד היא אוחזת כל בקר בידו הקטנה  ולוקחת אותו לגן, ולאחר מכן לבית הספר שבו ילמדו יחד...האושר המשפחתי החדש לה, לא ארך זמן רב .

לאחר מספר חודשים אביה קרא לה אליו והסביר שמאחר  ויש תינוק בבית, קשה מאד לאמא לטפל גם בילדה , ולכן הוא החליט שהיא תועבר למיסיון ביפו , שבו גדלים ילדי הקונסולים , היא תהיה בחברת ילדים נפלאים ,תרבותיים .

היא הביטה בעיניה הסגלגלות   אל תוך עיניו   בעצב נוראי. הוא הביט בה בחיוך , היא ראתה את כאבו  צועק מתוכן.היא למדה עם השנים את שפת העיניים ביניהם  וידעה שההחלטה  הוכרעה  כבר.

היא לא שאלה  מה זה מיסיון, למה הגיעו להחלטה כזו להפריד ביניהם. כדרכה היא נתנה מבט אחרון ומלא אמון בעיניו והניחה את ידה הקטנטנה בתוך ידו הגדולה  לעיטוף  מחזק .

 

לאחר שלושה חודשים ,  אביה קרא לה לשיחה נוספת  והסביר לה  שהיא תעבור למקום  טוב יותר. היא ניסתה לספר לו  על קארין, סנדרה  קולט  וניקול, חברותיה  החדשות. על התקדמותה בשעורי הצרפתית, היא רצתה להראות לו את  מיטתה המסודרת, ואת הבובה מריה  שקנתה לה  איירין.אך ראתה את טרדתו בדברים אחרים ושתקה.

 היא היתה בוחנת בעיניה מצבים ואנשים , קוראת את כאבם מתוך צחוקם. היא יצרה לה  עולם מלא ופעלתני דרך עיניה המיוחדות גם בצבעם.רוב שנות התבגרותה גדלה בפנימייה.  נולדו לה שתי אחיות נוספות שלמדה את גדילתן דרך בקוריו הקצרים של אביה. בקוריה  המשפחתיים הלכו ופחתו עד שהסתיימו לחלוטין.

התבוננותה במשך השנים נתנו לה את חכמתה , מבט קצר בעיניה הפיקחיות  והפקוחות לרווחה  נתנו לכל להבין שאין להתחכם עימה.עיניה הסגלגלות פתחו לה שערים  בקלות רבה יותר בין חבריה ובכלל. היא הייתה חברותית ותוססת , בעלת כישורי יצירה  רבים שמילאו את חדוותה. תוך שהיא מנתקת עצמה ממשפחתה  ומאביה האהוב .

 

 

 

*                                                     *                                            *

 

 

 

 

 

" אמל'ה אני כל כך אוהבת אותך" גאיה הקטנה עמדה במטבח וחבקה את אימה כשהכיור מפריד בינהם. "אמא,אני לא מבינה איך אפשר לגדול בלי אמא, מה הייתי עושה בלעדייך?" דמעות ניקוו בעיניה , היא המשיכה לקלוף את התפוח האחרון , ניפתה את הקמח  הוסיפה שתי כפות שמן, 6 כפות סוכר. הקציפה את הביצים  הוסיפה מעט לימון. .. טיפה גדולה התגלגלה  במהירות  מתוך עיניה ונפלה היישר  לבלילה שהכינה. היא לא הספיקה לעצור בעדה.

בשעת הארוחה הבחינה גאיה בהחלפת המבטים בין אבא לאמא שלא היו כתמול שלשום ,אך לא אמרה דבר. כשסיימו את הארוחה , וכדי  להצהיל קמעה את האווירה  ניסתה את כוחה בבדיחה  ששמעה  אחר הצהריים בכיתה. כשפיה מלא במאפה התפוחים הוסיפה " אמאל'ה , הקינוח  הפעם היה טעים יותר מכל פעם, עוד טיפה אחת יותר מידיי..."

אבא הרים את ראשו  והביט בעיני נליה אשתו,אך לא הבין את דברי גאיה,הוא הניד את ראשו מצד לצד על עוד שטות שגאיה אמרה והמשיך להתעסק בצלחת הפירות.

נליה חשה את עוצמת הדבור מתוך שתיקתה  דרך עיניה. כמו עם אבאל'ה  שלה, שדווקא בזמן עיוורונו  הוא ראה אותה יותר, דווקא בזמן עיוורונו  החיבור ביניהם התעצם.אהבתה העיוורת לגאיה  היתה עוצמתית כמו אהבתה לאביה בעיורונו.

" אמאל'ה... את ואבא מתגרשים?" נליה הרימה את עיניה במהירות והביטה בגאיה.היא לא ענתה.

" אמאל'ה שלי, את יודעת שאת לא צריכה לספר לי כלום נכון?...העיניים שלך מדברות איתי, את כל הסודות שלך..." נליה  הרגישה איך כל גופה מצטמרר , גלי קור וחום הציפו אותה לסירוגין, היא לא יכלה לשאת יותר את סודה  ופרצה בבכי מר...

היא לא בכתה מפחד הגירושין, היא בכתה מעוצמתה של ילדה בת אחת עשרה שנים שהיתה מסוגלת לקרא את כל דפי חייה רק ממבטים. מה שהצליחה להסתיר מאנשים בוגרים בגילם ונפשם, לא הצליחה להסתיר מעיניה של גאיה שלה.

 

 

 

 

 

לאחר גירושיהם, נליה נטלה עימה את שלושת ילדיהם  ועברה לעיר אחרת.היא ביקשה להתחיל חיים חדשים, שלווים יותר.היא מצאה עבודה בתור מוכרת בחנות בגדים מקומית.

לאחר מספר חודשים של שיגרה משעממת, החלה מוצאת עצמה מחטטת בבדידותה,למרות  כשהגיעה הביתה מידי יום לאחר שעות העבודה , היתה עסוקה להכין אוכל , למרק את ביתה וכל שאר הדברים השגרתיים .

היא מוללה בשיערה בשעמום ,תוך עלעול בעיתון מקומי.לפתע נפלו עיניה על מודעה ממוסגרת ,"מחפש שותף להקמת עסק, רצוי משקיע" סקרנותה שלחה את אצבעה למקשי הטלפון." בקשר למודעה בעיתון"...משפט הכי פשוט שאפשר , היא קלטה את טעותה וניסתה לתקן , אך הגבר שענה לה בצידו השני של הקו קטע אותה מהמשך דבורה, " יש לך כסף להשקיע?"...היא גימגמה בחוסר נוחות  "כן"...

" אם כך , אז רצוי שנפגש עוד היום". ..

היא לא ידעה אם לשמוח  או לבכות, היו לה רק 2000$ שחסכה  מתוך הבונוס שקבלה.היא רצתה לבטל את הפגישה,אך כשניסתה להתקשר הטלפון היה כבוי.היא החליטה שתגיע לפגישה ותתנצל , שהיא פשוט היתה משועממת.

היא התלבטה בין חולצת המשי היקרה שאביגדור קנה לה  לבר המצווה של שי ומכנסי הסאטן השחורים לבין השמלה האדומה הקטנה  שגאיה אהבה,הם קנו אותה יחד בנסיעתם לפאריז. היא החליטה ללבוש את השמלה האדומה.היא עמדה מול המראה והביטה אל תוך עיניה, היא ניסתה לקרא דרכן כמו שגאיה היתה עושה. אך חוסר הבהירות  לגבי מהות הפגישה החלה לפרפר את פרפרי הפחד החבויים בבטנה.היא החלה לחשוש , מה פתאום שתלך עם השמלה הקטנה הזו, והגיעה למחשבה, שבעצם זו פגישה עסקית , ולא דייט. היא רצה לחדרה להוריד את שמלתה, אך הטלפון צלצל. היא רצה לטלפון בהחלטה שהיא תתוודה בפני הזר, ולבטל את פגישתם.

"אמא" זה היה שי,"תזרקי לי את המפתחות, " היא לקחה את המפתחות וירדה למטה בדרך לפגישה, נותרו לה עוד 15 דקות להגיע לקפה "חברים".

היא נכנסה לבית הקפה כשהיא תרה בעיניה אחר איש עסקים, היא דמיינה אותו לבוש חליפה שחורה, חולצה לבנה מעונבת...

  גבר בטי שרט כחולה של "ראלף לורן" קם לעבר היציאה ,היא זיהתה את המותג ,אביגדור אהב את החולצות הללו, הוא אמר שמה שיקר זול...היא השפילה את עיניה למכנסי הג'ינס  בעלי אותו המותג , והמשיכה בצעידתה פנימה.

"נלי"?...היא חשה ביד שמונחת על כתפה, היא סובבה את ראשה לאחור ,עיניה פגשו את  חולצת "ראלף לורן"...היא התפלאה מנין ידע את שמה. "איך מגיעים לעיניים האלו"?...המשיך עם חיוך מלוכסן.היא חשבה "העיניים האלו"...הוא הושיט את ידו ללחיצה,"איתן".היא הרגישה במבוכה עם שמלתה האדומה הצמודה,ליד לבושו הכל כך לא פורמלי. "נשב?" הוא שאל אותה  וסקר אחר מקום  נוח עבורם.הוא כיוון אותה למקום שמצא ,הרחיק את הכסא מהשולחן  ותחב אותו בעדינות מאחוריה,הוא המתין שתתישב ופנה למקום מושבו.

הוא הזמין פעמיים "לאטה" . הוא הביט לעברה  וחייך, היא הביטה בו וחייכה במבוכה."תחשבי עסקים, תתוודי,תאמרי לו שלא התכוונת,רק היית משועממת...די! תפסיקי לחמוד אותו, גבר כמוהו בודאי נשוי, או תפוס"...מחשבות התרוצצו שלא בסדר במוחה ובלבלו אותה. "כדור הארץ קורא ליושביו"...הוא אחז בחוטמו וחיקה בקולו שדרן מיקרופון. היא פרצה בצחוק ששחרר אותה מרגעי המבוכה הראשונים.

" טוב,אז הגיע הרגע שנשוחח על הנושא שהתכנסנו לכבודו בערב מיוחד זה"...הפעם התנהג כתלמיד תיכון מנחה על הבמה. היא שוב חשפה את שיניה בחיוך גדול ומשחרר יותר."היא מדהימה יותר כשהיא מחייכת"...חשב לעצמו."אותו סגנון חיקוי  של אבא" חשבה לעצמה. לפתע  הרצין מבטו.הוא החל לספר על עצמו ועיסוקו במבטא צרפתי כבד והסביר לה למה הוא מחפש שותף שיהיה גם משקיע וגם גר בארץ כי לא יוכל להרבות בטיסות מעבר לנסיעותיו הרבות.

היא ניסתה  לחתוך אותו בדבורו ,ולומר לו שבעצם היא לא האדם המתאים לנושא, ובכלל היא הגיעה לפגישה   כי לא הצליחה להשיג אותו בטלפון, אך הוא עשה לה סימנים שייתן לה את רשות הדבור לאחר שיסיים. היא הייתה חסרת מנוחה . " אני לא מתאימה "... התפרצה בהחלטיות לדבריו,הוא השתתק באחת.

"מה פרוש את לא מתאימה?" השתררה שתיקה למספר שניות ואז החלה לספר את השתלשלות העניינים  ,היא אפילו הכניסה את עצם התלבטותה לגבי החלטתה ללבוש את שמלתה האדומה, והדגישה שתמיד היה לה חלום להיות אחת החנויות המובילות בארץ לעיצוב אופנה.וה-2000$ זה הכסף היחיד שנמצא ברשותה. הוא הביט בה בשתיקה, פניו הביעו אכזבה.היא חשה באכזבתו ,פתחה את ארנקה לשלם על הקפה שהזמינה והתרוממה ממקומה. "את לא חושבת שאת מגזימה?"...שאל אותה וחדר בעיניו לעיניה.עיניה התרוצצו בחוסר מנוחה ולבסוף הושפלו ארצה."אני מצטערת אדוני, אך לא יכולתי לתפוס אותך כדי לבטל את הפגישה , כי רגע אחרי שחתינו כיבית את הטלפון"."חחחח" הוא התפרץ בצחוק  פרוע שהדגישו את גומת החן שחרצה את לחיו.היא חשבה שהיא מתאהבת."התכונתי אם את לא חושבת שאוכל לשלם על הקפה שלך?"...היא הבינה ופרצה בצחוק אף היא." לא נורא" הוא הוסיף, "היה לי נעים לשבת בחברתה של אישה   מדהימה"...פניה העלו סומק קל, היא הבליחה לעברו חיוך קל של מבוכה.

הוא קם ממקומו וניגש לעזור לה ללבוש את מעילה. הוא לחץ את ידה ואמר " יום אחד עוד תגשימי את חלומך"...הוא קרב אליה ונישק אותה קלות על לחייה. היא הצטמררה לרגע."אז שוב שלום, יש לך אומץ גברת יקרה, אני כבר רואה אותך בדמיוני מגשימה את חלומך".ואז פנה לדרכו.

היא נשארה עומדת על מקומה עוד מספר שניות כדי לשמר את החוויה הנעימה שעברה עליה בשעתיים שהיו יחד,והמשיכה לדרכה.

 

 

 

*                                                  *                                               *

 

 

 

 

" כאן,את עולה עד קו המותן,חותכת בבית החזה ומשאירה פתח בשרוול ימין בלבד"...

"אמא, אדון שסירב לומר את שמו ממתין לך במשרדך" קטעה אותה "גאיה" ."תאמרי לו שימתין חמש דקות , אני כבר מגיעה".הזר התהלך במשרדה ובחן את הלוגו המוזר שהיה בכל פינה ליד כל מוצר חדש שהשיקו, הלוגו היה "עין סגולה". אחזה בו התרגשות  וחכך  בדעתו אם  לשאול אותה, מדוע  הוחלט  על הלוגו הזה שכלל לא תאם את  הגדרת העסק."איתן" היא קרבה אליו וחיבקה אותו בחום, הם עמדו מחובקים עוד מספר שניות."איך ידעת?" שאל אותה . הם נפרדו מחיבוקם והתיישבו. "גאיה" מזגה להם לימונדה קרה ויצאה מהחדר.

"כשנפרדנו באותו היום ,חשבתי על העיניים שלך,שלי,של גאיה,של אבא,הייתי חסרת מנוחה, וחשבתי מהן הרגשות האלו שאני מרגישה? אחרי יומיים רצתי לארון של החפצים המעטים ששמרנו מאבא, היתה שם תמונה של ילד בן 9.עם עיניים סגולות שאף פעם לא ראיתי כמותן חוץ מבני משפחתינו הקרובה, כשהפכתי את התמונה היה כתוב בגרמנית , "בני האהוב , איתן". ואז הבנתי ".   

איתן ניגב את דמעותיו, " הלוגו,העין הסגולה..."המשיך. " העיניים שלך רדפו אותי לכל מקום שהלכתי" קטעה אותו בדבורה."למחרת נזכרתי  בספור של דודה בלה  על הרומן שהיה לאבא  כשהיה בשליחות  מטעם העבודה  עם צעירה צרפתייה,היא אמרה לי שכדאי שאדע כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה..."

איתן ניגב  דמעה  ראשונה של אושר,היה נדמה לו שהיא סגולה...

 

 

*                                             *                                                 *

חזרה

תגובות

1.    סיפור יפה [ציון: 2]

   מתחרה05701   15/08/2006

2.    סיפור יפהפה [ציון: 3]

   מתחרה01601   16/08/2006

3.    אהבתי [ציון: 2]

   מתחרה04401   18/08/2006

4.    סיפור יפה אבל [ציון: 2]

   מתחרה11501   27/08/2006

5.    מממ [ציון: 1]

   מתחרה06001   27/08/2006

6.    כתיבה לא זורמת [ציון: 1]

   מתחרה10701   27/08/2006