חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




ההבהוב של רואי - מתחרה06201

סיפור ארוך (13/08/2006 14:31:56)

ציון כולל ליצירה: 2.62

הוא לא זכר מתי בדיוק זה קרה לו לראשונה,הוא ידע שזה קורה לו מאז שהוא זוכר את עצמו ומי מאיתנו זוכר משהו מלפני גיל ארבע ,חמש, לכן הניח שהתכונה הזו,הכישרון הזה שניחן בו, טבוע בו מלידה."אמא, מהבהב לי בעיניים", הוא זוכר שאמר בבכי לאימו כשהיה בן חמש וחצי אחרי שהבטיחה  שתקנה לו מכונית שנוסעת מעצמה בלי פדאלים כמו שהדוד שלו ,טדי, קנה למושיקו,אחיינו,ליום ההולדת שלו.הוא זוכר איך שבועיים,לאחר מכן כששאל אותה בקול בוכים "אמא מתי תקני לי את האוטו שהבטחת?" והיא ענתה לו בלי להסב אפילו את ראשה "בשבוע הבא,חמוד שלי" הוא התחיל לצעוק "אמא עוד פעם מהבהב לי,מהבהב חזק" ואיך אימו שהטרוניה החוזרת ונשנית שלו שעד אותו יום החשיבה לגחמה,הסבה סוף, סוף את ראשה אליו בפנים דואגות "מה מהבהב לך רואי?"שאלה ,"בעיניים אמא,מהבהב לי בעיניים" "משהו לא בסדר עם הילד יאלי!"אמרה לבעלה "מה לא בסדר עם הילד,תעזבי אותו בחייך,למד מילה חדשה,נכון רואי?זה מהבהב כמו וינקר?","לא יאלי,משהו לא בסדר בעיניים שלו ,כבר כמה זמן שהוא חוזר על זה "מהבהב לי בעיניים ,מהבהב לי בעיניים","טוב נו, קחי אותו לרופא,שיבדוק אותו,אבל אני אומר לך זה כלום הילד למד מילה".הוא הקשיב לשיחה בקשב רב ,סוף, סוף מישהו שם לב אליו והוא דווקא אהב את דוקטור אברמוב,שתמיד חייך אליו ,ובסוף כל טיפול היה מגיש לו את קערת הסוכריות הצבעוניות שלו "כמה שאני רוצה?" היה שואל אותו "כמה שאתה רוצה,ותכניס קצת לכיסים" היה רופא הילדים עונה לו בחביבות ומלטף את שיערו."אמא למה מהבהב לי?גם לך מהבהב? אבא גם לך מהבהב?" שאל את הוריו בכעס ."טוב יאלי ,כשאנחנו חוזרים אתה מקפיץ אותי לדוקטור אברמוב","בסדר מיצי",שם החיבה שהיה נהוג ביניהם,"גם אני מתחיל לדאוג" דוקטור אברמוב קיבל אותו בחביבות האופיינית לרופאי ילדים במיוחד המבוגרים שבהם,הוא האיר אל תוך עיניו בפנסים שונים,שאל מידי פעם אם "מהבהב" ואף עשה לו בדיקת ראיה,אפס,ההבהוב בעיניו סירב להראות עצמו והוא זוכר שחש מאוכזב,ובדיוק כשהביט בעיניי אימו וראה בהם זיק של כעס,שהתעורר בה כשהחלה לחשוד שבנה חומד לצון על חשבונה ומתעתע בה, נפתחה הדלת ומזכירתו היפה של הדוקטור אמרה לו שאשתו על הקו.הוא לא זוכר את פרטי השיחה רק את סופה ".....לא פרלה,אני אאחר היום ,קיבלתי קריאה מבית החולים" הוא הביט בעיניו של דוקטור אברמוב וזה בא לו,ההבהוב." דוקטור, דוקטור",קרא כמעט בצהלות שמחה "מהבהב לי, מהבהב לי".הדוקטור המודאג ערך לו סדרת בדיקות שבסיומה אמר לאמו כי הוא לא מצליח לראות שום בעיה ולכן הוא מפנה אותה לסדרת בדיקות בבית החולים,ולבסוף ,לפני שעזבו הוא ואמו את החדר לא לפני שטמן ידו בקערת הסוכריות ולקח מהן מלוא החופן, אמר הדוקטור לאימו כי "תמיד ישנו הסיכוי שמדובר בבעיה פסיכולוגית" .לאחר סדרת הבדיקות המקיפה בבית החולים שהעלתה חרס שב דוקטור אברמוב והמליץ על   פסיכולוג ואף נתן לאימו שם ומספר טלפון של פסיכולוגית אחת שכדאי לנסות."פסיכולוגית בתחת שלי" הוא זוכר את אימו אומרת לאביו בארוחת הערב "אני לא עושה טראומה לילד,השתגע לגמרי דוקטור אברמוב,לשלוח ילד בן שש לפסיכולוגית?" לדפנה ,אימו, היה בעת פסיכולוגים,כל אימת שהיה עולה בה הרעיון שאדם ירצה להיחשף לפני אדם זר לו לחלוטין,התעוררה בה חלחלה,מעולם לא עשתה זאת לפני איש,והעדיפה לשאת את תסביכיה ,הרבים,לבדה,לעיתים כמעונה קדושה ומלבד שלא תצטרך להתמודד עם סבך רגשותיה לפני אדם נוסף והרעיון שבנה בשר מבשרה יצטרך לעבור את החוויה הזו כבר בגיל שש זעזעה אותה עד עמקי נשמתה.גישתה זו נתנה לו להבין בתור ילד שפסיכולוג הוא דבר מה מאיים ומסוכן שכדאי להימנע ממנו לכן מאותו היום פסק להתלונן אודות ה"הבהוב", אותו הבזק אור בשלל צבעים בזוויות עיניו שליווה אותו כל חייו ותוך זמן קצר סרה הדאגה מלב הוריו. מעתה והלאה הפך ה"הבהוב" לסודו הכמוס,בסתר ליבו קיווה שיעלם, כי הדבר בהחלט יכול היה להיחשב למטרד,ההבהוב הטורדני הזה היה מוציא אותו מן הריכוז ולפעמים אף משיווי משקלו,אולי,כך קיווה בסתר ליבו יקרה הדבר  כשיגיע לבית הספר בסוף הקיץ,אך לא כך היה, אמנם בתחילת הלימודים בכתה א ,כשכבר אז נתגלו כישרונותיו הרבים הייתה כל שימת ליבו נתונה לעולם החדש שנפתח לפניו ,עולם של אותיות, מילים ומספרים שהלהיב את כל ישותו מכדי להתעניין בעולם הקרוב המקיף אותו ולזמן מה הפסיק ההבהוב הטורדני לפקוד אותו אבל מספר שבועות מאוחר יותר כשבאחד משיעורי התורה אחרי שהמורה הסבירה שאלוהים "זה מין כוח עליון" הוא שאל אותה אם היא מאמינה בו המורה שתקה לרגע ואמרה "שבטח,ושכל יהודי חייב להאמין בו" תקף אותו לפתע ההבהוב וכל שבעת צבעי הקשת החלו לרצד בזוויות עיניו עד שאיבד את קשר העין עם המורה ,שנבהלה מעט ושאלה אותו אם הכול בסדר והוא נאמן לסודו נאנק ואמר שכן. עם חלוף הזמן כשהלכה הכרתו וצמחה ואישיותו הייתה מתרחבת והולכת הלכו ייסוריו וגדלו ,עם השנים תדירות אותו מטרד בעיניו,ה"הבהוב", הלכה וגדלה ופקדה אותו כמעט בכל מקום עם מיני אנשים שונים,מבוגרים וילדים.לאט לאט עם השנים החל לשים את ליבו למתרחש סביבו לפני התעוררותו של ההבהוב ,לרוב היה זה ,למשל,בשיחות פנים מול פנים עם אנשים ,הגם שלא תמיד היה כך,ועל פי רוב הייתה השיחה מלווה בהרכנת ראש,בבלבול ,ומקרים חריגים בגמגום עד שהחל לחשוש כי אנשים קוראים את מומו,לא הבין עדיין שהוא זה שקורא את מומם.עד לאותו יום בחופש הגדול שבין כיתה ג' לד' כשראה מפתח חדרו את אביו מכה נמרצות את אחיו הגדול ,תמיר ,לאחר שהוזעק מעבודתו בשל הדליקה הגדולה שפרצה בשדה השכונתי,דליקה שהצית אחיו שעה קלה לפני כן ,תחביב שהילך לפניו בכל שדות העיר,והוא ידע שידו של אחיו הייתה במעל ,מן הסיבה הפשוטה, שהיה שם איתו לאחר שהזמין אותו לצפות במעשהו ובעשרות הכבאים שנזעקו למקום דקות ספורות לאחר מכן "זה לא אני אבא,תאמין לי,זה לא אני" יבב אחיו וההבהוב החל משתולל בעיניו ,"כמה פעמים הזהרתי אותך,אל תשקר לי בפנים,פושע" צרח עליו אביו והמשיך לחבוט בכל איברי גופו ורק אימו שנזעקה אף היא הביתה הצליחה להציל את אחיו מזעמו "תאמין לילד,יאלי,הוא אומר שזה לא הוא","שקרן,זה מה שהוא ,פושע גידלנו בבית הזה" צעק אביו ועזב את הבית בטריקת דלת.אבל הוא ידע שהיה זה אחיו,ולראשונה בחייו  עלתה בו המחשבה שיש קשר כלשהו בין דברי הכזב של אחיו לבין ההבהוב שטרד שוב את עיניו,השערתו זו קיבלה אישוש ביום המחרת כאשר שמע את אימו שואלת את אחותו ,מור,מדוע התאחרה כל כך לשוב בליל אמש הביתה והוא כולו אוזן נדרך לשמוע את תשובתה שכן אמש,הציץ יחד עם חבריו לספסלי האוהבים בגן המייסדים,ולגודל חרדתו

גילה שם את אחותו מתנה אהבים עם נער אותו לא הכיר,מזועזע נס אל ביתו לקול מצהלות חבריו   שלא שכחו את האירוע עוד שנים ארוכות,וכעת יצא למטבח בו ישבו השתיים וחיכה לתשובת אחותו, שבקור רוח ומצח נחושה סיפרה לאימה על ערב שעשתה עם חברותיה,והציתה בזוויות עיניו את ההבהוב לרגע ארוך ומייגע,הם משקרים,הם כל הזמן משקרים,מלמל לעצמו ואני יכול לדעת מתי,כדי להיות בטוח בתובנה החדשה שלו ערך בחוכמתו ניסוי קטן,לקח שלושה שטרות כסף מקופת החיסכון שלו , וזרק אחד מהם בחדר הוריו סמוך ובטוח כי לא יסתירו זאת מפניו כשימצאו אותו ואת השניים האחרים הטיל על רצפת חדרי אחיו. שעה קלה לאחר מכן בסלון ביתם שאל בתום מעושה אם מישהו מצא את הכסף שנפל מכיסו ,אחיו ואחותו הגדולים השיבו אף הם בתום מעושה שלא ראו ולא מצאו והציתו איש בתורו את ההבהוב בעיניו ואביו, כמו ששיער,השיב לו את האבידה.הוא זוכר שנכנס לחדרו ,נשכב פשוט איברים על מיטתו עיניו בוהות בתקרה מחפשות אחר האל  שחנן אותו באותה סגולה נדירה, אולי יחידה במינה והוא ,הקטן לא הבין על שום מה ולמה, והחל לתהות על פשר השונות הזו שטבועה בו , והאם יש מאחוריה איזו משמעות כמוסה,איזה יעוד שנשגב ממנו להבינו.נזכר בכל המקרים בעבר בהם ניצת בעיניו ההבהוב ,ניסה לשחזרם והצליח בחלק מן המקרים לעשות זאת, ונדהם מול מעשי הונאה שהיה עד להם בלי לדעת והוא רק בן תשע! התחיל לסווג את מכריו ולתדהמתו נוכח לדעת למשל כי אימו  הייתה שקרנית מועדת ,אביו לעומת זאת מעולם ,אבל מעולם לא שיקר לו ,עובדה שהעריץ באיש זה כל ימיו,אך יותר מכל הציקה לו השאלה איך ינהג מהיום,מה יעשה כשיהיה עד לדבר שקר,מה אמור הוא לעשות? כאז גם היום ,יותר מעשרים וחמש שנים לאחר מכן הוא מוצא את עצמו שוכב פרקדן על מיטתו ואותן השאלות , רק בשינוי קל, מטרידות אותו,אך מעבר לדמיון הזה הרבה השתנה,הוא עתה בן שלושים וחמש,עורך דין מצליח וידוע שם,עשיר מופלג כבר בגילו,והוא שכוב בחדרו,אחד מני תשעה,ריקים ברובם ,בווילה שקנה לו לפני שנתיים בשכונת צהלה שבתל אביב.בעוד שעות ספורות יתחיל הטקס בו יושבע לשופט,אחד הצעירים בהיסטורית בתי המשפט בישראל ויתחיל את המסע עליו הוא חולם שנים רבות מבית משפט השלום בתל אביב לכס בית המשפט העליון בירושלים.הוא איננו זוכר בדיוק מתי לראשונה רצה להיות עורך דין,למיטב זכרונו היה זה כבר אז בשנתו התשיעית או העשירית מעט לאחר שגילה את סוד כישרונו ,את סודו של ההבהוב,  חשב לבוא בדין עם כל שקרן ורמאי.הוא מחייך עכשיו לעצמו כשהוא נזכר בשנה שאחרי הגילוי הגורלי,איך הפך למוכיח בשער,מייסר בשבט לשונו,עול הימים בן התשע,כל דובר שקר שנקרה בפניו ,ילד או מבוגר,עד שבסופה של אותה שנה היה בודד ומוחרם ללא חבר אחד,מצב שכל אדם,בפרט ילד,יתקשה לעמוד בו לאורך זמן,לכן בתום אותה שנה החליט לשוב ולהצניע את סודו ולגבש עמדה אדישה משהו נוכח חטאי העולם ,כדי שיוכל להמשיך ולהתקיים בו. כשהוא נזכר עכשיו בילד שהיה באותה שנה משהו נצבט בתוכו,לפעמים מתחשק לו היום לשבור את כל הכלים לעטות קסדה לראשו ,לאחוז ברומח ולצאת ליעוד היחיד שיכול היה להיות לאדם שחונן בסגולה בה חונן,מאבק חסר פשרות בטחנות הרוח,לפעמים הוא חושב לעצמו שלו היה בו יותר אומץ לב ויושר עצמי אמיתי,היה צריך לשאת על עצמו את גורלו של דון קישוט,מסוג גורלותיהם של אילו שהעולם זקוק להם וממשיך להתקיים על כתפיהם הרחבות.אבל עמוק בתוך עצמו יודע הוא כי את הבחירה עשה כבר שנים רבות לפני כן ואין לו דרך חזרה,היום הוא אחד מעורכי הדין המצליחים בארץ ושלא כמו דון קישוט הוא רואה מידי יום שכר לעמלו כשהוא מצליח להושיב בכלא עוד פושע,עוד פסיכופת חסר מצפון כקטגור בפרקליטות המדינה מזה מספר שנים.שמו הולך לפניו כבר שנים על האופן בו הוא צולב על הדוכן עדים,מוביל אותם לטבח אחרי שקריהם ,מושך אותם בלשון עד שפניהם מתעוותות והגמגום מונע בעדם מלהוציא מילה נוספת,אחדים מהם התפרקו לפניו בהשתוללויות זעם,וזכור לו היטב אותו מקרה של רוצח שהצליח אף לחבוט בו נמרצות באולם בית המשפט לפני שהובל אחר כבוד למאסר עולם.צריך הרבה יותר חוכמה כישרון ואולי גם אומץ כדי לפלס עם כישרון שכזה דרך בשבילי החיים,מאשר להטיח בהם את ראשו מידי יום.לא קל המקצוע שבחר לו,איש לא יאמין לו מה רצופה שקר וכזב היא הדרך אל הדין,ומה מלאים בהם אולמות המשפט,למעשה חשב לעצמו לא פעם כי מכל בעלי המקצוע שהכיר,דוברי השקר הגדולים שבהם היו עורכי הדין,אחד מהם כמעט גרם פעם למותו כשבמהלך שיחת טלפון איתו בשעת נהיגה הסתיר ההבהוב בעיניו את ראייתו למספר רגעים עד שאיבד שליטה על הרכב וירד משולי הכביש,בנס לא נהרג,ומאותו היום אינו מדבר בטלפון בשעת נהיגה. הוא משקר היום!! אינו יודע מתי עזב את עוגן האמת,אותו עוגן עליו דיבר איתו אביו בצעירותו באחת השיחות המעטות שהיו להם,כאשר שאל אותו איך קורה שאינו משקר לעולם וזה ענה לו כי האמת עבורו היא עוגן המציל אותו מסערות החיים לכן דבק בו כל ימיו,וכדאי גם לו לקטן שלא כמו אחיו יהיה, וייצמד לאמת כל חייו בכל מחיר,כי האמת שווה כל מחיר.אינו זוכר מתי נשבר בו דבר,אך היה לדבר קשר הדוק לכניסתה של דינה,חברתו,לחיים.הייתה זו היא,הרופאה היפה שחיה איתו כבר ארבע שנים שלימדה אותו את סוד השקרים הלבנים שבלעדיהם ,כך אמרה לו,אין אדם בר דעת יכול לפלס דרכו בעולמנו והוא למד את השימוש בהם,למד את כוחם בפתרון מהיר של בעיות,קטנות על פי רוב,אך טורדניות שפעם היה מסתבך בהן ימים ארוכים כשהיה נאמן לעוגן האמת עליו דיבר איתו אביו,הוא למד באמצעותם לנער מעליו אנשים כדרך שעושים רוב בני האדם בלי שהדבר יטרוד את מצפונו יתר על המידה והרגיש לעיתים הודות לכישרונו המיוחד ,עליו לא סיפר אף לדינה ,כרואה ואינו נראה.עד שהכיר את דינה החליף נשים כזוגות גרביים,אהב להשתמש בכישרונו כדי להתעלל בהן,לפעמים היה צולב אותן על דבר שקר,ועדיין לא פגש אישה שלא שיקרה לו,כפי שצלב את העדים על הדוכן.הללו שהלכו אחר זוהר הצלחתו הגדולה נחלו מפח נפש פעם אחר פעם והוא נשבע לעצמו כי לא יבלה את חייו עם אישה שתהבהב בעיניו ,אך איפה ימצא אישה כזו בעולמנו?לפעמים קרה שנואש וחשב לסיים את חייו לבד עד שהכיר את דינה, הרופאה המצליחה שהפילה אותו בקסמיה.יפה הייתה מאין כמוה ולמרות שתפס אותה בדבר שקר כבר בפגישתם הראשונה הלך שבי אחריה וכבר ארבע שנים שהם חיים ביחד.הוא ידע שהיא מצפה כבר זמן רב להצעת נישואין אך אין הוא יכול להציעה עדיין ,אולי בגלל האישה ההיא,זו שפוקדת כבר שנה את חלומותיו ועיני הטורקיז שלה מהפנטות אותו כשהיא מדברת אליו דברי חוכמה שאין הוא זוכר כשהוא מתעורר אך ההרגשה בה הוא מתעורר מכל חלום כזה!! מי האישה הזו?מנקרת בו השאלה כבר זמן רב,האם היא קיימת האם היא מחכה לו אי שם,האם זו האישה לה הוא מחכה כל הימים?.הוא הציץ בשעון וניתר מן המיטה, טקס ההשבעה יתחיל עוד שעה והוא אפילו לא התלבש לכבוד האירוע,דינה לא תהיה שם איתו היא הוקפצה לבית החולים לפני שעתיים למקרה חירום ותעדר כל הלילה,הוא שמח על כך,לא רצה איש איתו ביום הזה.הוא התקלח במהירות לבש את החליפה שקנה הבוקר לכבוד האירוע ומיהר אל אולם האירועים בתל אביב.כל המי ומי בעולם המשפט היה שם ,הקולגות שלו בפרקליטות ,עורכי דין ידועי שם ,שופטים פוליטיקאים ועסקנים ומוזמנים רבים מן האליטה החברתית של ישראל,כולם הכירו אותו שכן שמו הלך לפניו,הוא בילה כמחצית השעה בלחיצות ידיים וטפיחות שכם עם המוזמנים הרבים ובסופן התיישב במקומו וחיכה לתחילת הטכס שאמור היה להתחיל בסדרה קצרה של הרצאות ונאומים כשהראשונה הייתה הרצאה שנקראת במדריך הקצר שניתן לו "אמת ושקר-מושגים יחסיים?" שאמורה להינתן על ידי פסיכולוגית בשם מאיה הר לב ,הוא המתין  לה בקוצר רוח ,להוט כבר להגיע לפגישה עם נשיא בית המשפט העליון,וכשזו עלתה מן האולם ופסעה אל הקתדרה,תדהמה נפלה עליו ,הוא חש את ליבו פועם בהתרגשות חסרת מעצורים,הייתה זו היא!! האישה מחלומותיו,לא היה לו צל של ספק בכך ,ואם היה הרי שהוסר תוך שניות כשיכול היה לראות את שתי עיני הטורקיז שלה.העיניים הם ראי הנפש,נאמר,ואישה זו נפשה יפה לאין שיעור,חשב לעצמו, הוא הקשיב לה מהופנט כשדיברה על השקר בעולם הילד שעדיין מתקשה להפריד בין מציאות לדמיון, על המניעים לשקר שהם על פי רוב בריחה מענישה ,ו"שימור העצמי" או השגת מטרה כל שהיא ,היא סיפרה לו דברים שלא ידע עדיין ,למשל,שנמצא שמבנה המוח של השקרן הפתולוגי שונה מזה של האדם הנורמאלי,שכמות החומר האפור במוחו גדולה בעשרים וחמישה אחוז,או דברים שידע היטב מניסיון חייו כמו אותו סקר אמריקאי שהראה שאדם משקר כעשר פעמים ביום יחד עם זאת אמרה כי שמונים אחוז מן האנשים משקרים רק שקרים לבנים ,עשרה אחוז אינם משקרים לעולם,ואילו העשרה האחרים הם שקרנים כפייתיים המתחלקים אף הם לשלוש קבוצות ,השקרן הפשוט,הפסיכופט והפתולוגי שהוא ה"מעניין" מכולם,היא דיברה והוא הקשיב לה מוקסם,ברגע מסוים הרגיש שהוא חייב להראות לה  את עצמו,הרים  ידו וביקש לשאול שאלה "מהו הגבול בין מה שקרוי בפי האנשים שקר לבן לשאינו כזה"? והיא ענתה לו בחוכמה שהגבול הוא מטושטש והוא נקבע לפי חומרת הנזק שנגרמת לצד השני,ורוב בני האדם נופלים בפח הזה ,שכן אינם מקפידים לאמוד את חומרתו של נזק כזה הנגרם לזולתם,ושהיא אישית אינה מבדילה בין שקר למשנהו.

עשרים וחמש דקות נמשכה הרצאתה,עשרים וחמש דקות של עונג צרוף עבורו ,של אנקת רווחה.פזור דעת עלה מאוחר יותר לטקס המינוי ,מלמל מספר מילות תודה במקום להקריא את הנאום הארוך שהכין מבעוד מועד,ומבטו לא מש ממנה שמא תחמוק מן האולם מבלי שיפגוש אותה פנים אל פנים.הטקס הסתיים כעבור שעה שנראתה עבורו כנצח,אז מיהר לעברה ובקול נרגש שהסגיר את סערת נפשו הזמין אותה להצטרף אליו לבית הקפה הסמוך. היא ניאותה והשניים פסעו אל בית הקפה,הוא שקוע בסידור מחשבותיו,והיא נבוכה משהו מעוצמת התרגשותו.כשהתיישבו לשולחן פרחו מראשו כל הדברים שחשב לומר לה במשך כל הערב,לא עצר בעד עצמו וסיפר לה על חלומותיו,סיפר לה איך הוקסם ממנה ואיך התלבט בצעירותו בין לימודי משפטים לפסיכולוגיה,מה שהיה הרבה יותר צבעוני משקר לבן שכן ירש מאימו את  בעת הפסיכולוגים שהפך אצלו עם השנים לבוז,מפני שהאמין כי אדם ישר עם עצמו יכול לפתור את כל תסביכיו. הוא דיבר ודיבר,נאחז בה בכל ישותו,מאוחר יותר כששאלה אם הוא חי בגפו השיב לה שכן והתחיל להרהר בשיחה הקשה הצפויה לו למחרת עם דינה,ידע שיד נעלמה הוליכה את האישה הזו אליו ,אותה יד שחננה אותו בכישרונו יוצא הדופן ואין הוא יכול יותר לעולמים להרפות ממנה ,הוא לא שם לב לשעות הנוקפות ולאחר כשלוש שעות של שיחה,היסתה אותו בעדינות וביקשה לסיים את הפגישה .היא השאירה לו את מספר הטלפון שלה נשקה לו קלות על לחיו ,ועזבה את המקום. עלה על רכבו ונסע אל תוך הלילה המאושר בחייו.כשהתעורר השעה הייתה רבע לפני שמונה דינה שכבה לידו,ישנה עמוקות,ריחם עליה ולא העיר אותה ,דחה את שיחת הפרידה לערב,מה גם שבתוך מעט יותר משעה עליו לשבת  לראשונה על כס המשפט,אין די זמן למריבה הגדולה.הכין עצמו במהירות שתה ספל קפה ומיהר למכוניתו,כשיגיע לשערי בית המשפט יתקשר אליה ויקבע עימה פגישה,האישה שזימן לו האל,האישה שתמציא לו סוף ,סוף מנוחה ותענה לו על כל השאלות שנותרו ללא תשובה עוד משחר ילדותו,ושם בשערי בית הצדק יבוא בשערי החיים עליהם חלם כל הימים.הוא החנה את מכוניתו מנקרת העיניים בחניון בית המשפט,נשם נשימה עמוקה וחייג את המספר שרשמה לו אמש.מן הצד השני נשמע קולה הטוב והוא בגמגום של התרגשות הזמין אותה לארוחת ערב באחת ממסעדות הפאר אותן נהג לפקוד.           "יקר,אני מאחלת לך מכל הלב הצלחה בתפקידך החדש,אך אנחנו לא נוכל להיפגש,אני יודעת שלא תבין את מה שאומר לך עכשיו,ואני מבקשת את סליחתך,אבל אתה מהבהב לי יותר מידי בעיניים...".והשיחה נותקה.רעד איום ונורא עבר בגופו סוחף את אוניית נשמתו מן העוגן עליו דיבר אביו אל סערת החיים ממנה חשש אביו כל ימיו.הוא ניסה עוד מספר פעמים להתקשר אליה,אפס,לא ענתה לו מעולם.הוא יצא ברגליים כושלות אל עבר בית המשפט כשנער בלוי בגדים פגע בו והתחנן לעשרים שקלים כדי לחזור הביתה,מכיוון שלא הבהב בעיניו נתן לו את מבוקשו,והמשיך ביראה הולכת וגדלה את צעדיו אל עבר בית המשפט,לו היה מרים את עיניו הלומות הכאב ועוקב אחרי הצעיר,היה יכול לראות אותו ניגש לקיוסק הסמוך וקונה לעצמו חפיסת סיגריות ובקבוק שתייה.אכן אל עין הסערה צעד הוא.

 

חזרה

תגובות

1.    רעיון מקורי וסיפור מעניין [ציון: 3]

   מתחרה03201   13/08/2006

2.    האמת - היא עוגן המציל [ציון: 4]

   מתחרה05701   15/08/2006

3.    סיפור יפהפה [ציון: 3]

   מתחרה13001   19/08/2006

4.    מתחיל טוב, אבל [ציון: 2]

   מתחרה05201   20/08/2006

5.    סיפור יפה [ציון: 2]

   מתחרה08101   21/08/2006

6.    רעיון מבריק [ציון: 2]

   מתחרה03301   24/08/2006

7.    סיפור נהדר [ציון: 4]

   מתחרה04201   26/08/2006

8.    חסר מאד מאד פיסוק לפסקאות [ציון: 1]

   מתחרה11501   27/08/2006