חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




הקשר הסיני - מתחרה06601

סיפור ארוך (14/08/2006 11:53:38)

ציון כולל ליצירה: 1.8

רייקו סוצ'ואן נולדה לזוג איכרים עניים בכפר קטן ונידח - ינאן - בצפון סין הקומוניסטית. מדי שנה הגיעו לכפר סוחרים רבים ביניהם גם סוחרי אופיום וילדים. הסוחרים רכשו את יבול האופיום הדל מהאיכרים ובהזדמנות זו קנו ילדים ובמיוחד בנות קטנות. חלק מהסוחרים הרבים שבאו לכפר הגיעו גם לביתה של משפחת סוצ'ואן כשהיתה בת 7. פנו אל אביה ושאלו אם יש ברשותו פריטים למכירה והוא הנהן בראשו, ספק כן ספק לא.

הסוחרים ראו את הילדה הקטנה נצמדת לאמה, אישה יפה ועדינה שניסתה לגונן על בתה והתייפחה בבכי קורע לב.

המנהיג (ערבי) עמד בפתח הדלת כשבידו החזיק שוט.

אמה המשיכה לבכות בעוד הילדה הקטנה נתלשת בכוח מזרועותיה.

הם קרעו את בגדיה של רייקו כדי להעיף מבט על "הסחורה"; הקטנה מיררה בבכי, רועדת מקור ניסתה בכפות ידיה הקטנות לכסות את מבושיה. אחר פתח את פיה ובדק את שיניה כפי שבודקים סוס בעת רכישתו. אחר אחז בחוזקה בידיה בעוד השני פיסק רגליה כדי לבדוק אם היא בתולה.

אמה לא החזיקה יותר מעמד, היא צרחה וזעקה בקול והתעלפה.

מנהיג הסוחרים הצליף במגלב על מגפו, ואמר לאביה: "אותה אני לוקח."

הוציא מכיסו שתי מטבעות זהב וזרק לעברו.

האב נעמד בצד ודמעות זולגות מעיניו המושפלות.

הילדה הקטנה בכתה וצרחה בקולי קולות; קול בכייה נשמע בכל הכפר.

מנהיג הסוחרים התעצבן עליה והנחית על לחייה שתי סטירות חזקות עד שהתעלפה. עטפו אותה ספק במחצלת, ספק בסדין, וגלגלו אותה בתוכו. קשרו את "החבילה" העטופה על גבו של פרד, טפסו על גבי סוסיהם ויצאו לדרכם דרומה במזג אוויר גשום וסוער. לאחר שלושה ימי רכיבה הגיעו לעיר המחוז – שיאן ונחו באורחן. התמזל מזלם ובסוף שבוע שהותם במחוז הגיע לעיר יריד למסחר ולשעשועים.

[בעיר זו לא היתה דריסת רגל לזרים, ואפילו לא למשטר הקומוניסטי.

המראה הכללי היה כאילו הזמן עמד מלכת מאז ימיו של ג'ינגיס חאן וצאצאיו.]

ביום היריד עברו הסוחרים בפני המושל ויועציו, ופרסו לפניו את מרכולתם שכללה: אבנים יקרות, חבילות תה טיבטי, אופיום משובח, סוסים אצילים, סייחים, וגולת הכותרת מצעד התמימות - ילדות קטנות מגיל 6-8; בנות 12 נחשבו מבוגרות לעומת הקטנות שהגיעו זה עתה.

לפני תחילת היריד רחצו היטב את רייקו, סרקו את שיערה, והלבישו אותה בחלוק סגלגל ממשי שהבליט את יופייה. כשעברה לפני המושל, סימן לאחד מיועציו שהוא מעוניין בה. היועץ ניגש לסוחר ושילם לו 40 מטבעות זהב,

הסוחר לקח את המטבעות קד קידה עמוקה ויצא מאושר.

רייקו נשלחה להדרכה בבית הנשים והסריסים לשם הכשרה; בזמן שהותה שם למדה לנגן, לחולל, ולענג גברים. מדי יום גופה נמשח בשמן לרכך את עורה.

מקץ חמש שנים בהיותה נערה כבת 12, נערך משתה רב משתתפים בארמונו של המושל. על גבי אפריון הובאה רייקו לאולם, וכל הנוכחים נדהמו למראה יופייה. נושאי האפריון הניחו אותה בעדינות על הדום במרכז האולם וארבע עלמות חן החלו להתגפף וללטף את גופה עד שהחלה להגיב למגען.

ריח בשמים וענני קטורת מגרים התפשטו בחלל החדר והלהיטו את האווירה.

המושל קם ממקומו וניגש להדום, אחת הבנות קרבה אליו ופתחה את חגורת מכנסיו והחלה משחקת באיבריו שהגיבו למגע ידה. בת נוספת הצטרפה וליטפה באזורים אחרים בגופו דבר שעורר את איברו המדולדל לתחיה.

כשזכרותו התקשתה דיו הבנות קרבו את רייקו לקצה ההדום ופיסקו את רגליה.

אימה ופחד, ניבטו מעיניה של הנערה הצעירה למראה האיבר גדול המימדים שלפניה. המושל רכן לעברה ופילח את שפתי ערוותה כחרב... זעקה מרה  פרצה מפיה ופילחה את האוויר בעוד דם רב ניגר על רגליה.

האורחים מסביב חשבו שהקטנה נהנית ומחאו כפיים בקצב החדירה שלו.

רייקו לא החזיקה יותר מעמד ותוך כדי איבדה את הכרתה והתעלפה.

בהינתן הסימן ניגש אל רייקו בחור כושי גבוה, כשהיא עדיין מעולפת וחסרת הכרה, הרים אותה בזרועותיו ולקח אותה חזרה לחדרה, מאז ילדותה.

[מנהג המקום היה – לאחר שהמושל שבע מחניכותיו מכר אותן לכל המרבה במחיר, בדרך כלל היו אלה סוחרי הנשים וישירות לבתי בושת.]

עם שחר התעוררה רייקו כשהיא עדיין כואבת שטפה את פניה וקראה לפאטמה, ידידתה מסודן מהחדר הסמוך, שתעזור לה לשטוף את הזוהמה שחשה בגופה. זכרונות ליל אמש מהמסיבה היו דיי טריים ובאו אליה בהבזקים שאינם מרפים. פאטמה שמעה את חברתה הסינית, קוראת לה, קמה ממיטתה והלכה לחדרה כפי שעשתה אמש כשהחזירו אותה כואבת ומכוסה בדם. אחרי שהתלבשו פנו אל ידידם המסאי, בחור יפה תואר משבט המסאי שבלט בכוחו הרב.

"הגיע הזמן שנברח. חיי עבדות והשפלה ובתי זונות מצפים לנו כאן." אמרה רייקו. חבריה היססו; למזלם הצליחה לשכנע אותם שזו ההזדמנות היחידה לברוח מהמקום הנורא הזה, ועוד באותו יום עשו את הצעד הנועז.

פאטמה הלכה למטבח וארגנה צידה מספקת לדרך, ובחדרה של רייקו ריכזו את כל מטלטליהם כשבעיקר ארזו פרטי לבוש חמים.

כמי שרגיל היה להסתובב חופשי בשטח הארמון הלך המסאי לאורווה חצי שעה לפני שהחלו במבצע, והוציא מתוכו 3 סוסים וקשר אותם קרוב לשער הראשי. הבנות הגיעו לשער הארמון לקראת הערב וקראו לשומר, וכשזה הופיע התנפל עליו המסאי מאחור ושבר לו את המפרקת. הקנייתי לקח את כלי הנשק שהיו ברשות השומר: חרב, אקדח, רובה ופגיון.

יצאו ברכיבה על הסוסים ודהרו משער הארמון אל ההרים שמצפון, כעבור חצי שעה שמעו במעומעם קול יריות התותח והבינו שבריחתם התגלתה.

[המושל – מונגולי  במוצאו –  הבטיח פרס בסך 1000 יאן למי שיביא אותם חיים או מתים.]

רייקו וחבריה הגיעו למסקנה שלא יוכלו להימנע מתפיסתם ע"י רודפיהם, ופזרו פרטי לבוש על השביל המוביל במעלה ההר. בעוד הם מטפסים במרומי ההר נתקלו בסלע ענק ורופף, הניחו לידו עוד אבנים גדולות והמתינו. כלבי הציד היו הראשונים שהופיעו בעקבות ריח בגדיהם המפוזרים. המסאי דחף את הסלע הגדול וגרם למפולת סלעים שהתגלגל על השביל ורמס את הרודפים אל מותם. מי שלא נתפס תחת הסלע הענק נורה ע"י המסאי ברובה. פרט לרודף חי ויחיד שנתפס ע"י המסאי שפשט את בגדיו והשאיר אותו עירום כביום היוולדו. לאחר מכן, קשר אותו רכוב על סוסו ואמר לו: "חזור אל אדונך ואמור לו שזו רק ההתחלה, הנקמה עוד תבוא." טפח על אחורי הסוס ושילח אותו בחזרה לארמון ואת כלי נשקו ושאר הסוסים לקח אתו המסאי.

השלישייה המשיכה לנוע צפונה אל העיירה פינגלינג. עם הגיעם מכרו את מחצית הסוסים שהיו ברשותם, ניגשו לצרכניה ורכשו מצרכי מזון ולבסוף פנו לנוח באכסניה, כשאחד מהם נשאר תמיד ערני כדי לעמוד על המשמר.

אחרי לילה בעיירה המשיכו לנוע בדרכים, בעיקר בין ההרים.

כעבור שבועיים וחצי הגיעו לכפר ינאן, מקום הולדתה של רייקו.

היא היתה נרגשת מאוד וחיפשה את ביתה ולא מצאה.

שאלו את תושבי הכפר שהתגודדו סביבם, אך הם לא ידעו דבר אודות בני משפחתה. אחד התושבים יעץ להם להיעזר במתבודד זקן וקדוש המתגורר על ראש הגבעה - כך קראו לו תושבי האזור.

הקשיש הקדוש בעל זקנקן לבן ועיניים בורקות.

רייקו וחבריה הגיעו אליו והגישו לו מנחה שהכינה פאטמה מאורז ופירות. התיישבו על המחצלת והמתינו לתגובתו בדממה. כעבור זמן מה, פנתה אליו רייקו בניב מקומי, ושאלה אותו לגבי הוריה, אם שמע עליהם או מה עלה בגורלם. הזקן שמח לשמוע שהיא דוברת בשפתו, פתח ואמר לה: "ילדתי היקרה, לפני מספר שנים שטף את הכפר מבול שמחק מחצית משטחו, בין היתר הרס את ביתם של הורייך. אביך, שנותר גלמוד וערירי נספה בשיטפון יחד עם הבית. לגבי אימך המנוחה, לאחר שנלקחה ממנה ילדתה הקטנה, סירבה לאכול ולשתות. במיוחד "מכירת" בתם הקטנה גרם לדעיכה הולכת וגוברת בבריאותה עד ליום מותה."

רייקו מאוד התרגשה ואמרה לקשיש הקדוש: "אני היא הבת הקטנה של בני הזוג, שנמכרה בילדותה." התקרבה אליו והוא אימץ אותה אל ליבו ואמר לה:

"ילדתי, את קרובה שלי. אני דודך, ידעתי שיבוא יום ותשובי לכפר, עתה יכול אני לנוח על משכבי."

המעמד המרגש והסיפור נוגע ללב גרם לחבריה להזיל דמעה.

לאחר שנרגעו כולם, רייקו חלטה תה טיבטי בכלים עתיקים שהיו ברשותו של דודה, ופאטמה טרחה ובישלה מהמטעמים שהביאו אתם.

המסאי יצא לטפל בסוסים, להאכילם ולרוות את צמאונם.

לראשונה מאז בריחתם ישנו בשלווה בביתו של הזקן הקדוש.

עם שחר התעוררו ליום חדש, אכלו ושתו מהתה שהכין עבורם הדוד הקשיש.

אחרי שהתארגנו ליציאה הוציא דודה מכיס מכנסיו תליון עתיק יומין, עטוף בבד משי, וענד על צווארה של רייקו אחייניתו האובדת. אמר לה: "הקמע ישמור עלייך מכל משמר." אחרי כן, קרא אליו את חבריה, לחץ בחום את ידם, ונתן לכל אחד קמע, והוסיף: "הקמע שברשותכם ישמור עליכם מכל פגע" אחרי כן,

פנה בבקשה ואמר לשלושתם: "היו תמיד יחד ואל תיפרדו".

חבריה של רייקו מאפריקה פאטמה והמסאי קדו קידה ונשקו לידו המושטת של הקשיש הקדוש. בבת עינו רייקו חיבקה את דודה הזקן בחיבוק אחרון לפרידה, ונשיקה במצח. נפנפו בידם לקשיש שעמד בפתח ביתו, ויצאו ברכיבה דרומה.

בדרכם חלפו במקום בו עמד ביתה של רייקו ומעיניה זלגו דמעות נזכרת את שעבר עליה מאז ועד עתה.

היה זה לילה אפל וקר, הם הגיעו חרש לארמון המושל, טיפסו על החומה והמסאי חיסל את השומרים בעזרת סכין וחניקה. ירדו לחדרי המגורים ופתחו את המנעולים בחדרי הסריסים ושל הנערות, שהיו בניגוד לרצונם. חלק מהסריסים ביקש להצטרף אליהם ונענו בחיוב.

אמרה רייקו לחבריה, כשהצביעה על דלת חדרו: "אותו השאירו לי".

המושל פקח את עיניו משנתו כשהוא אחוז חלחלה בעוד רייקו גוהרת מעליו ושברייה מונפת בידה. התעשת במהרה והזעיק את שומרי ראשו; אך לא נענו לו. אמרה לו: "עכשיו תשלם את שעוללת לי ולאחרות בניגוד לרצוננו. דמך יישפך כמו ששפכת את דמי, ותתייסר בעינויים איומים."

לשמע דבריה התחנן על נפשו וביקש את סליחתה.

רייקו לא הקשיבה לדבריו ואמרה: "אזני אטומות כמו שליבך היה אטום במשך כל השנים." מיד אחרי כן, צעקה בקול בשפת מנדרין > נ ק מ ה! נעצה עשרות פעמים לאורך גופו, והוא שותת דם. לפני צאתה ניגבה את השברייה בבגדיו וקול אנחת רווחה יצאה מפיה.

מבעוד מועד, דאגו לשתי משאיות. בראשונה העמיסו שקים מלאים במטבעות זהב ואבני וחן, ובמשאית שניה, הועלו הנערות והבחורים ששחררו.

הסריסים לשעבר שפכו דלק מתוך הג'ריקנים סביב החומות ועד השער הראשי.

ביציאה מהשער הראשי, המסאי זרק לפיד בוער שהתפשט במהרה והפך את הארמון למדורה ענקית. מראה נדיר נגלה לנגד עיניהם של רייקו וחבריה כשמבין הלהבות השתקפה דמותו של הקשיש הקדוש.

החבורה הגיעה לעיר מקאו, עיר נמל לחוף ים סין הדרומי. רייקו וחבריה נפרדו מרוב הצעירים שהתלוו אליהם עד כה. לפני כן, דאגו למחסורם וציידו את הנערות והבחורים בביגוד מתאים ובמזון.

כספם כמעט ואזל והחליטו לפעול בדרך הבאה: רייקו וחברותיה התלבשו כיצאניות והביאו את הגברים לחדר ששכרו, כשהגבר היה מוכן להזדווג המסאי היה נכנס בהפתעה וצועק לעברו "אני בעלה"; ברוב המקרים היה בורח ובגדיו נותרו בחדר. המעשה היה מוצדק והגברים לא העזו להתלונן לשלטונות.

באחד מן הימים פגשו את סטיב אוהרה ימאי אירופאי שנהג להסתובב שתוי ימים שלמים, אך כשהיה מפוכח לחלוטין עסק כימאי מוכשר מאוד ומקצועי ביותר, ללא רשיונות וספינה משלו.

האירופאי התאהב באחת הבנות שליוותה את רייקו ובדרך זו התחבר לקבוצה.

לאחר שבחנו אותו היטב הצטרף אליהם כחבר מן המניין - האירופאי הראשון. אחת לשבוע ניהלו שיחה משותפת, בשיחה האחרונה הימאי התבקש לבדוק אם יש ספינה חזקה העומדת למכירה. במקרה עגנה בנמל ספינה סעודית שבעליה העמיד אותה למכירה לאחר שרכש לעצמו דגם חדיש יותר.

סטיב בדק אותה היטב ומסר לרייקו שהספינה יכולה להתאים לדרישותיהם.

עוד באותו יום ניגשו למשרדו של סוכן האוניות ולאחר דין ודברים העבירו את הספינה על שם המסאי – כדיפלומט מקמרון, הניפו על התורן את דגל קמרון, ולספינה קראו – סנטה בלה.

סטיב שכר אנשי צוות מקצועיים מהימנים ושומרי סוד. לאחר שציידו היטב ותדלקו את כלי השייט, החליפו את המנועים לשני מנועי דיזל 320 כוח סוס כל אחד, חימשו אותה בתותח חרטום ובתותח בירכתיים, חיזקו את הדפנות בפלדה משוריינת והכניסו את מיטב הציוד בתחומים: הקשר, הניווט והמכ"ם. בתום כל הסידורים השיקו את הספינה ויצאו לדרכם בכיוון מערב.

בדרך נראו ספינות בהן הפליגו (כביכול) עולי רגל מאפריקה, אך למעשה אותם עולי רגל נמכרו בשווקי סעודיה כעבדים והנשים כשפחות לארמונות השיח'.

אנשי צוותה של ספינת "סנטה בלה" נלחמו באותם סוחרי עבדים ושחררו את האפריקאים, ודאגו שיגיעו בבטחה לארצות מהם נלקחו. בנוסף, אנשי הצוות השמידו או הטביעו את הספינות הללו.

לפני שלקחו יוזמה מצידם דרשו לדעת תחילה האם יש להם מידע לגבי אחמד עלי סוחר עבדים וותיק הידוע כמי שעסק בזמנו בחטיפת ילדים – בנים ובנות מסין. הידיעה האחרונה שהגיעה אודותיו היה שיש ברשותו רשת בתי בושת בקהיר, שבמצרים.

כעבור חודשיים וחצי מאז יצאה "סנטה בלה" לדרכה מערבה, הגיעה לים סוף,  לעיר סואץ. סטיב הקברניט דאג לאישורים המתאימים, ובהגיעם לעיר החלו לפזר כספים רבים על מנת לגלות פרטים לגבי אחמד עלי, ומסתבר שהנבל עשה הסבה מקצועית וכעת הוא מתעסק בסחר בסמים ובהברחת נשים סלאויות דרך מדבר סיני צפונה לתוך מדינת ישראל. המידע הנוסף היה שהוא מעביר את הנשים והסמים בעזרת שיירות בדווים הרוכבים על גבי גמלים.

רייקו הפקידה את הספינה בידיו המיומנות של סטיב אוהרה הקפטן, ולקחה עמה את פאטמה והמסאי ועוד מספר בחורים ובחורות שהצטרפו אליהם במשך ההפלגה, והתכוננה לצאת למסע בעקבות אחמד עלי, הפושע הנתעב.

לשם כך, שכרה כנופיית מבריחי גבול בדווים המכירים את מסלול ההברחות של בן הבליעל. מחצית הסכום נתנה כעת ואת יתרת הסכום תשלם בתום המסע.

השכם בבוקר יצאו לדרך, המבטים וההתלחשויות של הבדווים לא נראו לרייקו, והיא שאלה את פאטמה שחשה לפי תחושת הבטן שמשהו אינו כשורה. השלושה התגודדו ביניהם ודיברו בשפת מנדרין; היתה זו תקופה נוספת ללא שינה רגועה וממשית. בחצות הלילה של היום השלישי נשמעו צרור יריות הם התעוררו מיד וחשו מוקפים מכל צד וניסו להגיב. כנופיית הבדווים שהיו אמורים להדריך אותם יצטרפו אל התוקפים ובדיעבד התברר לשלישייה שהם הכניסו אותם למלכודת בכוונה תחילה.

רייקו ראתה את פניו של התוקף רכוב על סוס מולה ותחושת כאב פילח את גופה. מאז שיש ברצונה לנקום בפושע הנתעב היא סיבכה את היקרים לה ביותר. התוקפים קשרו את ידיהם מאחור וסתמו את פיותיהם בצעיפים מטונפים שהיו ברשותם. הם קשרו אותם בצדי הגמל כשהחבלים חותכים בבשרם עד זוב דם. רייקו ניסתה ללחוש לפאטמה ולמסאי אך לא יכלה להוציא הגה.

לפי הכוכבים הבינה שבמקום לנוע צפונה הם מדרימים. לפתע, כאילו משום מקום צצו ארבעה קומנדקרים כשזרקורים האירו עליהם, הם ירו מספר יריות באוויר, וצעקו: "עצרו וייכנעו".

חלק מכנופייתו של אחמד עלי ניסו להימלט וחלקם השיבו אש, אלה שניסו להימלט נורו ונהרגו. אחמד עלי וסגנו הצליחו לברוח ולהיעלם לתוך חשכת הלילה במדבר כשהם רוכבים על סוסים מהירים.

רייקו וחבריה התעוררו בתוך מטוס ססנה שנחת בשדה דב בתל-אביב, במסלול צדדי. יחידת משמר הגבול שכיתרה אותם הבינו כי מדובר בנושא שאין ביכולתם לטפל והטיסו אותם צפונה. עם נחיתתם הוכנסו למכונית בעיניים מכוסות והובאו למתחם של המוסד. שיכנו אותם בדירה מרווחת והגישו להם ארוחה חמה.

עוד לפני שישבו ואכלו, פנו הבנות לחדר השינה צמוד לו חדר רחצה, התקלחו והחליפו בגדים, כך עשה גם המסאי בחדר נפרד.

אחרי הארוחה ניסו לדובב אותם במספר שפות, אולם הם לא הגיבו.

השלישייה, ביניהם דיברו בשפת מנדרין, שפה שהמתורגמנים לא הבינו.

סגן ראש המוסד אמר לנוכחים בישיבה דחופה: "אישה אחת יכולה לפצח את החידה, הביאו את עיישה דחוף לכאן."

עיישה הגיעה, התבוננה בהם דרך הצגים והתפעלה מיופייה של רייקו.

היא ביקשה שיביאו לה עגלה עם משקאות קלים ודברי מתיקה ומלוחים.

הקישה קלות על הדלת ונכנסה לחדר המרכזי בו שהו השלושה, ואמרה להם בערבית: "התכבדו". רייקו נבהלה, ופאטמה ענתה בערבית סודנית "תודה".

רייקו פנתה אל עיישה באנגלית רהוטה: "איפה אנחנו?"

עיישה הרגיעה אותה ומסרה שהם נמצאים בישראל, וניצלו ע"י שוטרי משמר הגבול מהפושעים שתקפו אותם, וכעת הם במקום מבטחים.

הניחה להם לנוח והבטיחה לשוב למחרת.

לאחר ארוחת הבוקר שבה עיישה לבקר בדירתם.

לאט לאט המסך ירד והחלו להיפתח לפניה; תחילה שמעה את סיפור חייה המרתקים של רייקו וחשה אהדה רבה כלפי הסינית הצעירה. תווי פניה הביעו יופי מזרחי מובהק, גוון עורה הבהיר ושערה החלק שחור כפחם, הבליטו את יופייה. בעלת חגורה שחורה ויודעת היטב את רזי אמנויות הלחימה של המזרח הרחוק, ראו זאת לפי הליכתה הגמישה כפנתר.

חמש שנים הבדילו ביניהן ואע"פ היתה זו תחילתה של ידידות עמוקה.

כשנודע לעיישה על סטיב אוהרה ואנשי צוותו, שלחה לו הודעה מוצפנת: "אל תדאג, אנחנו בריאים ושלמים. תפליג דרך תעלת סואץ לנמל אשדוד. לשלטונות מצרים תודיע שעליך להגיע לקפריסין בדחיפות. רייקו."

לפני שובה למצודה בלבנון אמרה עיישה לרייקו: "ידאגו לצרכים שלכם ויעבירו אתכם לביתי, מבצרי."

בדירה הסמוכה אמר הראש לסגנו: "עושה הרושם שנצרף אותם לעיישה, הם לא יעוררו חשד בעולם הערבי." ולסוכנת הבכירה שלו אמר: "סומך עלייך ועל התפישה הפנימית שלך".

 

חזרה

תגובות

1.    הסיפור נפסל מבחינתי על הסף - אין שום קשר לנושא התחרות [ציון: 1]

   מתחרה08101   14/08/2006

2.    מסכימה [ציון: 2]

   מתחרה04901   14/08/2006

3.    סיפור מרתק,אך לא נוגע לנושא. כמה חבל [ציון: 2]

   מתחרה01601   14/08/2006

4.    התוכן של הסיפור [ציון: 2]

   מתחרה05701   22/08/2006

5.    החמצה [ציון: 2]

   מתחרה03301   24/08/2006