חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




עיניים - מתחרה08801

שירים א (14/08/2006 22:01:36)

ציון כולל ליצירה: 1.89


....
מספרים על איש צדיק,
הידוע הוא בחסדיו,
איש הרוח הוותיק,
העולה במעלותיו.

שיצא הוא מביתו
לדרכו להתפלל.
ואז נפגש מבטו
בילד מחזיק מקל
שהולך צמוד לקיר,
צעד-צעד הוא עובר.
מסתבר שהוא עוור.

וילדים אחרים
דוחפים בו, מקללים.
צוחקים, מתעללים.
אך לילד אין מילים.
מוריד ראשו הוא מטה
וממשיך בצעדה.

לצדיק נקרע ליבו.
רחמיו התעוררו בו.
הרים ראשו שמימה
אמר: "אבא, יא אמא!
אלי הטוב, כל יכול,
הילד חטא במה?
למה אינו רואה אור?
הוא אינו יכול לחטוא.
הרי, הוא ילד קטן.
ללב זעיר כמותו
לא ימצא דרכו שטן."

אז באוזניו נשמע קול,
קול אלוהי, קול טהור:
"איש החסד, צדיק שלי,
למה אתה מעיר לי?
הרי, אינך יודע
שום דבר על עתידו.
לבריאה יש סודיה.
אינך יודע סודו.
אני מכיר את נפשו,
את רוחו, את נשמתו,
את כל עובר בראשו.
אם אתן לו שיראה
כשהוא גדול יהיה
יוכפלו תשוקותיו
ויתגברו על שכלו
ואז יוכפל גם סבלו.
כעת הוא באפילה,
אך הינו מוגן יותר.
לפעמים קו הגבלה
מחופש הוגן יותר."

אך הצדיק לא נרגע.
מצבו של הילד
עמוק לליבו נגע.
אמר:"אלי, מה התועלת
מלחיות בלי לראות?
כל החיים להיצמד לקירות?"

אז כך השיב הבורא:
"התעקשת כך, הרי,
אתן לו אור לעיניו.
אך הינך אחראי
על מעשיו, תעלוליו.
אתה שתשמור עליו
כל ימיו וכל חייו.
הילד הינו יתום.
אמץ אותו וגדל!
חנך אותו בתחכום.
תתאמץ ותשתדל."

אז הצדיק התרגש.
ליבו נדלק כמו אש.
אמר:" ברוך אתה, אדוניי,
המרבה הוא בחסדיו!
אוותר על אור עיניי
אם אינני אצליח!
אך אעשה כמיטב.
לך אני מבטיח!"

.....
והצדיק הנאמן
עשה כדברי השם.
אימץ הוא את הקטן.
לקח אותו למומחים.
עשו לו שם ניתוחים.
דברי השם התגשם.
הילד התחיל לראות
את האור, את הבריות.
מאז שהוא ראה אור
האיש קרא לו מאור.
גידל אותו כאביו,
חינך אותו בחוכמה.
שמר עליו הוא היטב
כאבא, גם כאמא.

אך ישנן גם הפתעות
עטופות בערפל,
בחיים יש סימטאות
שבהם הכל אפל.
.....

מאור היה בן מסור,
בן עליז, בן מאושר.
מזכרונות העבר
כמעט כלום לא נשאר.
גדל... נהיה איש צעיר...
למד... סיים לימודיו...
התגייס גם לצבא...
וסיים את שרותיו...

יום אחד פגש מאור
את האושר של חייו.
ליבו התמלא באור,
את שיא אושרו אז הוא חוו.
מלאכית עם לב טהור...
שהיתה אור לעיניו...

היו לה עיניים של מלאך,
עיניים תמימות וזוהרות,
עם מבט טהור, עם מבט צח,
בידי האל מצוירות.
עיניים שוברות לבבות,
עיניים כואבות, גם מכאיבות.
עיניים משקפות טהורה.
התשוקה בהן בערה.

מאור אהב עיניה,
התאהב בה עמוקות.
השמיע לאוזניה
את תשוקותיו הזועקות.
למלאכית קראו אורלי.
"כי עיניך הן אור לי -
- אמר מאור, התוודא -
ממבטך השורף
ליבי ממש בוער לי."
גם אורלי אהבה אותו
את יושרו, גבריותו
התאהבה היא במאור
ושמחה לצאת איתו.

אורלי סיפרה למאור:
היה לה פעם חבר
קשוח, אך גם טהור.
היא ניתקה איתו קשר,
כי היא רצתה עדינות
וגם קצת הגינות.
מאור שמע ושכח.
"מה שהיה הוא נסלח."

עברו ימים, חודשים,
הכל נראה כה ורוד,
מלא אושר עוד ועוד.
גם הרב הוא התרשם
משימחתו של בנו,
שוב התגשם רצונו.

אך ישנן גם הפתעות
עטופות בערפל,
בחיים יש סימטאות
שבהם הכל אפל.

.....

אך יום אחד במקרה
מאור ראה את אורלי
מתחבקת עם חברה,
כנראה לשעבר.
חשכו עיניו לכאורה,
לרסיסים ליבו נשבר.

למחרת אהובתו,
כשנפגשה איתו
הסבירה את המקרה,
שהחבר לשעבר
חלה קשות כנראה.
הרבה זמן לא נשאר,
כי יש לו סרטן ראות
יש לו שנה לחיות.
היא החליטה לנחם,
לתמוך בו ולעודד.
זה אנושי לרחם
על האיש המתמוטט.
הוא מרגיש איתה אושר
בימיו האחרונים.
זה ממש לא אנושי
לגזור את זה מאדם
במצב חסר אונים.

היה עצוב הסיפור.
אך הקנאה של הבחור,
היא היתה יותר עזה.
"איך היא בכלל מעיזה?"
השתוללו התשוקות,
המחשבות שמציקות,
והתגברו על שכלו,
וכך התחיל אף סבלו.

מאז בקנאתו הוא נלחם.
בלילות הוא לא נרדם,
בימים גם לא נרגע.
כל פעם שהוא ראה
את אורלי עם חברה
שוב ושוב ליבו נפגע.

ובמשך חודשים
הידרדר הוא לסמים.
למצבו הנפשי
מצא פתרון ניחומים.
לא זהו בו אנשים,
כי לא נשאר שום זכר
ממבטו התמים.

אביו גילה מה קורה,
אך לא יכל לעזור.
אז הוא פנה לבורא:
"קח מעיניי את האור,
כי נכשלתי במעשה.
רק החזר לקדמותו,
לעבר את הנעשה..."
כאן האל קטע אותו:
"החיים הם לא משחק
תזכור את זה, תזכור רק!
ואינני השחקן
שמשנה גורלות.
זו ההזדמנות, זה הזמן
לממש את החובות
שעליך מוטלות.
נתתי לכם שכל.
תלמדו מטעויות.
מי שיגרום לסבל
הוא יפתור אף הבעיות."

.....

היה בוקר מעונן...
העננים היו מלאים כבועות
שתכף עמדו להתפוצץ,
כה שחורים
שמזכירים
חומר נפץ,
כה מתוסכלים
שתכף בבכי עמדו להתפרץ.
ממה היה התיסכול?
היה קשה לדעת.
אך הערפל שגרם לעירפול,
הוא בטח שידע
והוביל את החיים אל לא נודע.

באותו הבוקר המעורפל
את מאור אורלי פגשה.
כדי לשכב עם החבר האומלל
ממנו רשות ביקשה.
"...לשמח קצת אותו,
להעניק לו הנאה לפני מותו."

מאור היה מסומם.
בראשו נהיה לו חם.
בעיניה התבונן,
שתק דקות ארוכות.
מהכאב מתגונן.
ליבו מלא צלקות.
ואז הוריד את ראשו
והבהיר את חששו:
"על הקנאה שלי
לא אתגבר אף פעם -
- כאן הוא שתק לשניה,
התבונן בה בזעם.
ואז שמעו אוזניה -
- אם עיניך לא שלי,
לא יהיו של אף אדם!"
אז הוא הושיט את ידיו
ישירות אל פניה.
את שתי אצבעותיו
דחף לתוך עיניה.

.....

אורלי איבדה עיניה
היפות, התמימות.
מאור ישב בכליאה
שנתיים בין החומות.
החבר האומלל גמר בתלייה.
לא חיכה למחלה, הלך לעולמו.
הרב הצדיק, המרגיש אשם
המשיך בדמיעה,
שנים דמעותיו ירדו כגשם.
ומרוב הבכי איבד הראייה
ונהיה לעוור כהובטח לשם.

ומאז מאור משרת אותם -
- את שני העוורים שבאשמתו.
יטפל בהם מאור עד מותם.
על מעשיו האל כך העניש אותו.

ומאז שלושתם
הם חיים יחדם
באושר ולא באושר...

חזרה

תגובות

1.    כסיפור זה מעניין, אבל.... [ציון: 2]

   מתחרה05801   15/08/2006

2.    סיפור המתחזה לשיר [ציון: 3]

   מתחרה07901   16/08/2006

3.    שיר-סיפור [ציון: 2]

   מתחרה09001   19/08/2006

4.    עיניים [ציון: 1]

   מתחרה04401   19/08/2006

5.    ארוך [ציון: 1]

   מתחרה07301   21/08/2006

6.    כסיפור מעניין [ציון: 2]

   מתחרה04801   22/08/2006

7.    רעיון חי -שאורך הבתים הורג אותו [ציון: 1]

   מתחרה05301   23/08/2006

8.    סיפור שיר [ציון: 4]

   מתחרה04101   24/08/2006

9.    6 בתים בעלי 4 שורות? [ציון: 1]

   מתחרה03101   24/08/2006