חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




עיני הורי - מתחרה03201

סיפור קצר (10/08/2006 21:54:29)

ציון כולל ליצירה: 2.58

שני זוגות עיניים כחולות ליוו אותי מרבית שנותי. עיניהם של הורי.

עיניו של אבי היו בעלות גוון מימי במקצת והביטו בי דרך משקפיים עבי מסגרת, כמו בשירו של גידי גוב "אבל כמה שקרובים היינו תמיד היו בינינו זכוכיות". כאשר היה מסיר את משקפיו כדי לנקותם או להתכונן לשינה, נראה לי מראהו כה שונה, רך ופגיע.

ידעתי לפרש היטב כל מבט שלו: אהבתי את המבט הקשוב כאשר היינו יושבים בארוחת הצהרים, ליד שולחן המטבח, ואני מספרת בהתלהבות את חוויות היום בבית הספר. הרגשתי כל כך חשובה מאחר והוא נהג להקשיב לי קשב רב, לשאול שאלות ולהעיר הערות שנתנו לי כיוון והבנה.

זכור לי היטב מבטו הרך כשהיה מתבונן בי בבוקר, עת ישבתי ליד אותו שולחן, לבושה וצמותיי קלועות, ושתיתי את ספל הקקאו המתוק והחם אשר טרח להכין לי בקפידה. אותו מבט ליווה אותי גם כאשר היה משכיב אותי לישון במיטתי ומקפיד לכסות אותי היטב, עד הצוואר.  למבט הזה הייתה מצורפת תמיד גם נשיקת "לילה טוב".

אהבתי את הצחוק בעיניו כאשר סיפרתי על מקרה משעשע. פחדתי מן המבט הכועס כאשר עשיתי משהו שהיה למורת רוחו.

לעולם לא אשכח מקרה שבו, בפעם הראשונה והיחידה בחיי, קבלתי ממנו סטירת לחי ומבטו היה נוקשה וקר. היה זה בוקר שבת. התעוררתי משנתי לאחר שערב קודם ביליתי במסיבת ריקודים סוערת. להורי אמרתי שאני הולכת לחברה. למעשה הלכתי עם אותה חברה למסיבה אשר, לו ידעו זאת הורי, בודאי שלא היו מרשים לי להשתתף בה. עד היום איני יודעת כיצד גילו את השקר. כאשר באתי לשולחן ארוחת הבוקר החל אבי לחקור אותי על אירועי אמש. העיניים הכחולות, הקרות והזועמות שלו ערערו את מעט הביטחון העצמי שהיה לי והתחלתי לגמגם את תשובותיי. הסטירה לא אחרה להגיע ולאחריה באו דקות ארוכות של בכי פגוע וכואב שבכיתי בחדרי.

כשהייתי מביאה תעודה טובה, היה מחזיק בה וקורא בקפידה כל מילה ומילה שכתבה המורה ומעיניו נשקפה גאווה. סיפוק ושמחה היו בעיניו בטקס סיום בית הספר התיכון כאשר אני, לבושה חולצה לבנה, חצאית שחורה ולראשי כובע סטודנטים שחור, הגשתי לו את תעודת הסיום. במבט גאה ובוטח הוביל אותי לחופה, בטרם מלאו לי עשרים שנה.

כאשר הפכתי אותו לסבא, לא היה מאושר ממנו. בדמעות של אושר בעיניו הביט בבני הפעוט ולא הפסיק להתפעל ממנו. אחר כך מיהר להודיע לכל ידידיו ומכריו על הלידה ולהזמינם למסיבת ברית המילה. לאחר הברית הושיט לי בגיל ושמחה אישור מן הבנק על פתיחת חשבון על שם בני הקט, בו עתיד הוא, אבי, להפקיד סכום צנוע מדי חודש. "זה יהיה עבור האוניברסיטה" אמר וקרץ לבעלי בחיוך.

כשהפך לסבא בפעם השניה, והפעם לנכדה, הביט בי בהערכה רבה. אמי ילדה רק בת אחת, וגם זאת לאחר שנות נישואים רבות, ואילו אני, בתו, כבר לאחר  ארבע שנים הגדלתי את המשפחה. כמובן שגם את בתי לא קיפח וכעבור שבוע הציג בפני את האישור על פתיחת חשבון נוסף בבנק על שמה.

השנים עברו חלפו ואבי חלה במחלת האלצהיימר הארורה. כשנדרדר מצבו עד מאוד, נאלצנו לאשפזו במוסד סיעודי. באחד הימים באתי לבקרו והחניתי את מכוניתי בחצר הצמודה למוסד. הוא ראה אותי מן המרפסת והיה בטוח שהגעתי כדי להחזירו הביתה. הוא מיהר לחדרו, לקח בידיו את נעלי הבית שלו וחיכה לי בראש גרם המדרגות. עיניו היו מלאות שמחה כשפגשו בעיני והוא אמר "באת לקחת אותי הביתה, נכון? אני כבר מוכן". קשה עד למאוד היה לי לראות את העצב והאכזבה בעיניו כאשר אמרתי "לא, אבא, אני לא יכולה לקחת אותך הביתה. אתה עוד צריך להישאר פה".

הייתה זו כמעט הפעם האחרונה שמבטינו נפגשו. דלקת ריאות קצרה ואכזרית הביאה עליו את סופו. לבני הצעיר קראתי על שמו והצטערתי צער רב על שלא זכה להכירו.

 

לעיניה של אמי היה גוון כחול עז, אותו הורישה גם לי. תמונותיה כנערה כולן בשחור לבן ועל כן אי אפשר להתרשם מיפי עיניה, אך אני, שהכרתיה, יכולה לראות בעיני רוחי את השילוב הנפלא של העיניים הגדולות והכחולות עם השיער החום המתולתל והשופע. בילדותי, כל אימת שהלכנו שתינו יחד, היו הבריות אומרות לנו: "איזה עיניים יפות יש לכן!" והמחמאה הייתה מעלה חיוך דק על שפתיה של אמי.

אני הייתי ילדה קטנה ומאוד, מאוד רזה. "למה הילדה כל כך רזה? היא לא אוכלת?" הרבו המכרים להציק לאמי ואז הייתי רואה מבט של חוסר אונים בעיניה וידעתי שבערב אאלץ לבלוע את כף שמן הדגים המגעיל.

מבט פגוע וכועס שלה זכור לי ממקרה פעוט שארע בהיותי בת שש. עליתי עם הורי לאוטובוס הנוסע לתל-אביב. ילדים עד גיל חמש לא חויבו בכרטיס. לשאלתו של הנהג "בת כמה הילדה?", מיהרה אמי לענות "עוד מעט חמש". אז קפצתי אני והכרזתי: "לא נכון, אימא, אני כבר בת שש!". קולות צחוקם של הנוסעים נשמעו מאחורינו. אבי הוציא מארנקו מספר מטבעות והושיטם לנהג. אמי, פניה אדומות ועיניה מושפלות,  אחזה בחזקה בזרועי והובילה אותי, ללא אומר ודברים, למושב פנוי בחלקו האחורי של האוטובוס.

כאשר הייתה אמי כועסת עלי היה הכחול של עיניה קשה וקר ופה ושם גם הטעימה אותי מנחת זרועה. לעומת זאת, כששמחה והתגאתה בי, אי אפשר היה לטעות במבט שנשקף מעיניה. זכור לי היטב מבטה כשהלכנו שתינו לקנות את החזייה הראשונה ואני השבעתי אותה לא לספר על כך לאבי. היא נענעה לי בראשה לאות הסכמה אך עיניה שדרו משהו אחר לגמרי...

כשהייתי בגיל ההתבגרות, נהגה אמי לקנות בדים שמהם הייתה תופרת מנוסה תופרת לי שמלות. הייתה לאמי עין ביקורתית. כשהיינו באות למדידה, מספיק היה לה מבט אחד כדי להצביע עבור התופרת במדויק על המקומות הזקוקים לתיקון, המקומות בהן השמלה "לא ישבה" כמו שצריך. היה לה גם טעם מעולה בבגדים ותמיד הייתה לבושה באלגנטיות מעוררת כבוד.

כשהייתי כבר אם צעירה לילדים קטנים, הרבתה אמי לעזור לי. פעמים רבות הזעקתי אותה בטלפון. פעם היה זה ילד חולה ופעם מחלה שלי. דאגה כנה נשקפה מעיניה כשהתייצבה בביתי ועשתה כמיטב יכולתה להקל עלי.

לאחר מות אבי היו עיניה של אמי ים של דמעות. כל דבר הזכיר לה אותו ועורר בה פרץ מחודש של בכי. דומה היה שהועם זהרו של כחול עיניה והוא הפך מימי. רק לאחר כשנתיים התאוששה מעט וחזרה לחיי שגרה. היו לה כמה שנים טובות עד שחלתה גם היא והתקשתה בדיבור. ככל שהתקשתה לבטא את רצונותיה, ניבט הדבר מעיניה. הייתה במבטה תחינה אילמת להבנה שהתחלף בייאוש כאשר אותה הבנה נכספת לא הושגה.

בחודשים האחרונים לחייה הייתי מתבוננת בעיניה ותוהה אם היא מזהה אותי. לעתים הייתי בטוחה שאכן כן ופעמים אחרות היה נדמה לי שעיניה משוטטות בעולמות אחרים.

לפני שהתחילה הלוויתה, נקראתי על ידי איש ה"חברה קדישא" לזהותה. בקצהו של חדר ריק וקר ניצבה אלונקה שחורה ועליה הגופה מכוסה שחורים. האיש הסיר את הכיסוי מפניה ולעיני נגלו עין אחת פקוחה והשניה עצומה. מבטה הכחול של העין הפקוחה היה קר ונטול חיים והעביר בי צמרמורת. האיש הנבוך מיהר לעצום את העין בידו ומלמל התנצלות בשפה רפה. מרב זעזוע לא יכולתי להוציא הגה מפי. הנעתי בראשי לחיוב ומיהרתי לצאת מן החדר. מסע ההלוויה החל והתמונה הקשה נחרטה במוחי לנצח.

 

חזרה

תגובות

1.    סיפור יפה [ציון: 4]

   מתחרה03901   13/08/2006

2.    געגוע לקולות שאינם [ציון: 4]

   מתחרה01601   14/08/2006

3.    סיפור נחמד [ציון: 3]

   מתחרה05701   15/08/2006

4.    סיפורם של עיניים [ציון: 3]

   מתחרה10701   17/08/2006

5.    לא למעלה מנחמד [ציון: 2]

   מתחרה07101   17/08/2006

6.    סיפור יפה [ציון: 2]

   מתחרה04401   18/08/2006

7.    געגוע למבט אוהב של הורים [ציון: 4]

   מתחרה09001   19/08/2006

8.    בהחלט ממלא אחרי תנאי התחרות [ציון: 2]

   מתחרה15201   24/08/2006

9.    עיני הורי [ציון: 2]

   מתחרה14401   20/08/2006

10.    עיני הורי [ציון: 2]

   מתחרה05901   21/08/2006

11.    תולדות של מערכת יחסים יפה [ציון: 2]

   מתחרה03301   21/08/2006

12.    סיפור שהולך ודועך מפיסקה לפיסקה [ציון: 1]

   מתחרה11501   27/08/2006