חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




צומת- דרכים - מתחרה03401

סיפור ארוך (17/08/2006 21:59:57)

ציון כולל ליצירה: 2


בעיר זרה על ספסל בגן אני יושב מזוודה לרגלי מונחת
והחלטה גורלית לוכדת את גופי וליבי מלהמשיך ללכת.
זו הפעם הראשונה בחיי שלא מצאתי תשובה. הפעם היחידה
שאני נטול כוחות ולא מוצא את דרכי מרגיש כמו בצומת
שכל הדרכים בה מובילות לשום מקום.לו אפנה ימינה
אגיע לכפר קטן מוקף הרים ואגם פסטורלי אכנס לוילה
מפוארת ועל הסף תחכה לי גרמניה יפה .שיער בלונדיני
עיניי ים כחולות שבהם אפשר לשוט לסוף העולם
גוף מושלם שכל נווד חולם בו לנוח בלילות סערה
בטן מתעגלת לחודש החמישי שבו מתבצר תינוק שיצרתי
בלילה חם בתאוות הבגידה....
ואם אפנה שמאלה אגיע לעיר גדולה על שפת נהר
לדירה קטנה ברחוב אפור שמוכסה בשלכת צהובה
לרוסיה שחורת שיער לעניים ירוקות שכובשות כל עצב
בכישוף מיסתורי לגוף מושלם שמטריף חלום כל גבר.
ולו אחליט להמשיך ישר אגיע למדינה קטנה על חוף ים
תכלת לבית קטן בהר הגליל ושם לא מחכות לי עיניים
שם לא תהיה יד מלטפת שם נלחשים רק התקוות
ולפעמים גם טיל נוחת......
השעות חולפות ואני חייב להחליט לאן אוביל חיי?
אם אפנה לימין השמאל יעלם .
אם אפנה שמאלה הימין יזיל דמעות
אם אפנה ישר אז אין ימין ושמאל.
 לבד עם עצמי מחפש תשובות..הרגליים אומרות לי
אל תלך לשום מקום תמשיך לשבת מחר נמצא פיתרון.
הידיים לוחשות בעייפות ,שהרגליים צודקות.הלב הקטן
שהבטיח לכולם. אומר . תלך לימין תלך גם לשמאל.
והמוח לא יכול להחליט.וכך הגיע חצות הרוח שרקה
והזכירה לי שאני בעיר זרה על ספסל בגן.....
לפתע כברק שהכה בי ידעתי את התשובה נשמתי עמוקות
ואנקת רווחה נפרצה מפי.חודשים רבים נדדה שנתי
רזיתי כחולה צהבת בעיני עננים שטו וסוף סוף הבנתי.
אם אלך לסימונה הגרמניה ואחליט שאת שארית חיי ארקום
במחיצתה הרי זה נועד לכשלון יום אחד אביט בעינייה
הכחולות ואשאל אותה? מה עשה סבא שלך במלחמה
היא תביט עלי ותאמר. יתכן שהיכו את משפחתך
אולי גם הרגו בהם.ובעלי היקר מה אני אשמה הרי נולדתי
אחרי המלחמה .ואני ארכין את ראשי ואומר לה .כן.כן
את צודקת .האמת היא שתמיד כששכבתי איתה
רציתי לדעת מה היה אומר הסבא הנאצי שלה לו ידע
שיהודי כובש את נכדתו.. זה נועד לכשלון הרהרתי לעצמי...
אם אלך לנטשה היפה שהצעקות שלה היו לשם דבר
אצל שכניי היא תמיד צרחה כשגמרה.אריאל אתה גדול
אתה חזק .קטיונק. קושקה. יא לובלו צבייה.ושרטה את גבי
שדמה לגבו של עבד כושי שהוכה בשוט. ואף היו מקרים שהמשטרה הוזמנה השכנים חשבו שאני עומד לרצוח אותה .
ורק להוסיף היא היתה נוצריה אדוקה ואם יום אחד וירצה
האל יהיה לנו ילד .הריב כבר מתוכנן מראש.אני ארצה
לבית הכנסת .היא תרצה לכנסיה.אז זהו החלטתי
אני נוטש את סימונה שבהריון בורח ממנה
כמו גבר חסר אחריות כמו נמושה עלובה .
ואת נטשה גם מפקיר
שתמצא לה פרייר אחר לתובענות הנפומנית שבה שתסרוט
לגבר אחר את הגב.וזהו .אני שב לארצי. אהובתי. נשמתי.

לא באתי להשאר  רק לבקש סליחה. שהלכתי.

שהבטחתי לגרגיריי החול

בשעון הזמן שלא אשכח

את חסד הפרידה......

הלילה כשהדמעות לא זיהו

את ליבי החשוך

גששתי לריחות הכמיהה שנדפו מגופכם

רציתי לדעוך בעינוגיי העבר

התסלחו לי...........................

חזרה

תגובות

1.    רעיון יפה [ציון: 1]

   מתחרה01601   18/08/2006

2.    כתיבה שונה [ציון: 3]

   מתחרה03301   24/08/2006