חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




העין שרואה הכל - מתחרה12801

סיפור קצר (18/08/2006 20:36:10)

ציון כולל ליצירה: 2

אלוהים אחז בידה של אימו, מחכה בכיליון עיניים שיגיעו כבר לגן. אלוהים נורא אהב את גן העדן שלו, כל יום אימו הייתה לוקחת אותו לשחק שם. הוא היה לוקח את הדלי הצהוב, ואת את החפירה הצהובה. אימא גם הייתה דואגת לחבוש לו כובע, ולמרוח עליו קצת קרם הגנה. (בגלל הקרבה לשמש). וכל יום איך שעבר את שערי הכניסה לגן העדן, נפערו עיניו מאושר. הוא התרוצץ בין כל העצים והצמחים, ליטף את כל החיות הנדירות, שיחק גם קצת עם מעט האנשים שהיו שם, ובנה ארמונות בחול, הוא היה מאושר. ככה הוא היה מתרוצץ שעות עד שכמעט היו נעצמות לו העיניים, ואז אימו הייתה לוקחת אותו בחזרה הביתה.

עם חלוף השנים, אלוהים לאט לאט אהב פחות ופחות ללכת לגן. הוא עדיין היה הולך כל יום לראות מה קורה שם, ואם הכל בסדר, אבל קצת פחות בשמחה. לא בגלל שגדל, אלא בגלל שהגן השתנה. בכל מקום היו עכשיו מסיבות טראנסים, וכולם עשו שם סמים כל הזמן. גם פתאום הופיעו מלא אנשים עם סקייטבורדים, שרק החליקו על רמפות על היום. ובכל יום שלישי האנשים בגן היו שוחטים 2 פרות, ואוכלים אותן. אלוהים לא היה יכול לעשות כלום כי הוא ידע שזה גם גן העדן שלהם. הוא אפילו החמיר קצת את התנאים לכניסה לגן אבל גם זה לא עזר. לאט לאט הוא ראה את גן העדן האהוב שלו הולך ונעלם.

יום אחד אלוהים עשה את הסיבוב הרגיל שלו בגן קצת מדוכדך, היה לו כבר קשה להסתכל על מה שקורה שם. "לא מספיק שם הורסים לי את כדור הארץ, עכשיו הם גם הגיעו לגן הע..." אלוהים לא הספיק לסיים את המחשבה, שלפתע, בלי שום התראה מוקדמת, פגע לו חץ של קליעה למטרה בעין. החץ היה שייך לאיזה נער שבדיוק שיחק עם חבר שלו בחצים. הוא ניגש לאלוהים קצת מפוחד, ובאמת באותה רגע אלוהים נראה די מפחיד, אדום כועס ועם חץ תקוע בעין. אלוהים שלף בתנועה מהירה את החץ והחזיר אותו בחוסר רצון לנער שעמד מולו וחייך במבוכה. (או לפחות כך קיווה אלוהים).

כשאלוהים חזר באותו יום הביתה אימו נורא נלחצה. הוא ניסה להרגיע אותה, ואמר לה שזה שום דבר ושהכל בסדר, אבל זה לא עזר, ולמחרת היא לקחה אותו ישר לרופא עיניים. הרופא הצדיק את חששותיה של אימא של אלוהים, ואמר שיכול להיות נזק בלתי הפיך לעין של אלוהים. הוא הוסיף ואמר, שצלקת אדומה בעין בטוח תישאר, אבל בתור שלב ראשון בטיפול כדאי שאלוהים ילך עם רטייה שבועיים.

אלוהים התהלך ברחבי הגן, מסתכל בעין בוחנת על המתרחש. הוא חשב שהדברים נראים קצת פחות נוראיים ממה שזכר אותם. הוא חשב שאולי עדיף לו להישאר עם הרטייה. אבל הרופא פסל את הרעיון על הסף, הוא אמר לאלוהים שגם אם הוא לא רוצה לסדר את העין הזאת, ללכת עם רטייה רק יחמיר את המצב שלה. אז אלוהים הוריד את הרטייה וראה קצת מטושטש בעין הפגועה, אבל הוא החליט שעדיף לו ככה, וככה הוא נשאר.

 

כשאלוהים גדל, ולקח על עצמו את תפקידו כשליט עליון, הוא הבין לבסוף שהמצב בגן העדן משקף את המצב בכדור הארץ, רק שבגן המצב עוד סביר, ומתקבל על הדעת. בארץ המצב עגום ביותר. מצב רע כל כך, שהיה לו קשה להסתכל על המתרחש למטה. מלחמות, פשע, שחיתויות, הימורים, סמים, זנות, ויותר מכל, המון שנאה בעיניים של האנשים. הוא הבין שהרסנו את כל מה שהוא נתן לנו, ושאנחנו רק מחמירים את המצב, במקום לשפר אותו. הוא לקח נשימה ארוכה, ניסה להתרכז, והתחיל לטפל בנושאים שעל סדר היום. הוא לא הספיק לעשות הרבה כי בא אליו מלאך עם בעיה בנוגע לארץ. אלוהים אמר למלאך בדיוק מה הוא צריך לעשות, איך, ומתי לעשות את זה. אבל המלאך בכלל לא הקשיב לאלוהים, הוא רק הסתכל לו בעיניים וראה שאפילו לאלוהים כבר נמאס.

חזרה

תגובות

1.    הנושא מקסים [ציון: 2]

   מתחרה03301   21/08/2006