חזרה לדף הראשי

שם משתמש:

סיסמא:




יין אדום מתוק - מתחרה05901

סיפור קצר (18/08/2006 20:41:32)

ציון כולל ליצירה: 3

עצי התאנה הצלו על הסמטה המרוצפת שתי וערב שהובילה אל ביתה של נטליה. הערפל הכבד שאפיין את הבקרים במקומות הררים כגון זה, נטע בנטליה את ההרגשה, שהיא פוסעת בתוך חלום.

בבוקר יום שני, כשיצאה את ביתה בשעת קסם זו פגשו עיניה בעיניו של שכנה החדש מהדירה ממול, גבר צעיר שנראה כבן גילה, בעל עיניים חומות בורקות וחיוך מבוייש.

ככלל, נמנעה נטליה מלהביט בעיני האנשים שכן לא מן הנמנע שבסופו של דבר נפשה תתגלה דרך עיניה. והיא הרי שמרה על פרטיותה בחירוף נפש. אבל עיניו של השכן הזה, היה בהן משהו שלא יכלה להסביר, שמעבר לפחד. כשמש יוקדת הנמשכת אל צינת הים לפנות ערב, חשה נטליה שלא רק שאינה מעונינת להימנע ממבטו אלא שאין ביכולתה להרפות ממנו. ובתוכו הייתה נבלעת כולה.

 

נטליה הוזמנה לאנסמבל בבית בעין כרם ע"י חברתה איילה, זמרת מצו סופרן מפורסמת לעתיד וסטודנטית תמהונית ועלומת שם למוסיקה בהווה.  תקרת הבית המקומרת נחה על שתי קשתות מצטלבות, אופיינית לבנייה הערבית העתיקה המצויה בשכונה. מיד בהיכנסה במפתן הדלת, הבחינה בשכן הצועד לקראתה.

-"הי" חייכה אליו נטליה נבוכה מן הקרבה הלא צפוייה של גופם וחשה במבטו המלטף את פניה.

- "הי, אני איתי, שכן שלך" הושיט אליה את זרועו בחמימות ושילבה בזרועה.

-"לא ידעתי שאת חובבת אופרה, אני מנגן בפסנתר, איך שמעת על הערב?"

-"אני מכירה את איילה" אמרה, נלחמת בגל חום שטיפס במעלה גבה בזמן שמחשבותיה התערבלו בין שכנה לבין בעלה ותהתה מה הוא היה חושב על הזרועות השלובות.    

 

כאשר החלה הנגינה ישבה נטליה מהופנטת מאצבעותיו של איתי הנעות בחינניות על הקלידים ודימתה את  גופה נפרט תחתיהן.    נטליה לא הבחינה ברגע שבו תאורת הבית תפסה את מקומו של אור היום. היא יצאה אל החצר לשאוף אוויר. האם מרצפות האבן הגדולות, המעוקמות והשונות האחת מרעותה הן שגרמו לאובדן שיווי משקלה? היא נאחזה במעקה הסמוך. משהתייצבה השקיפה על בתי האבן הסמוכים. באויר שט ריח יין אדום דם מתוק שתובע התמסרות מן הנושמים אותו. נטליה חשה שזו אחת מנקודות הזמן בחיים, שניתן לבודד ולהצביע עליהן, בהן הכל נזיל, הכל יכול להשתנות ברגע, שממנה והלאה ניתן לצעוד בנתיב מקביל של החיים.

אורות קטנים ריצדו בגינה ושיוו לה אווירה שקטה אך לא קודרת. המוסיקה פסקה ברגע מסויים בלתי מורגש. לפתע חשה במגע רופף של כריות אצבעות על כתפה. שרירי גופה רפויים כולם, עטוייה בשלווה, לא נבהלה מהמגע.

החצר נתמלאה או שהייתה כבר מלאה באנשים אך דעתה של נטליה הייתה נתונה אי-שם ורק עתה החלה לשמוע את קולותיהם, מדברים ומצחקקים, המולת אנשים המתקהלים יחד.

-"נהנית?!" ספק שאל ספק קבע איתי שכנה.

-"כן, מאוד. זו הפעם הראשונה שלי באירוע כזה"

-"בפעם הבאה שאנגן אזמין אותך"

נטליה הנהנה בראשה להסכמה.

-"אני הולכת הביתה, כבר מאוחר, בעלי מחכה לי"   כבר הצטערה על שפלטה מידע בלתי רצוי זה.

-"את רוצה שאלווה אותך?" שאל בשיוויון נפש כאילו עובדת היותה נשואה לא שינתה דבר. "אני הרי גר מולך" כאילו שלא ידעה זאת...

בדרכם חזרה פסעו ללא אומר. לאחר כמה דקות הליכה שאל אותה איתי לעיסוקה.

-"אני כותבת למגירה, זה סוג של מקצוע, אתה יודע…" חייכה 

איתי חייך גם. תחת החיוך הזה נשבתה גם בפעם הראשונה שראתה אותו. כל חייה כמו נשתכחו והמחשבות הטורדניות והבלתי נעימות נעשו מטושטשות ודהו.

-"אתה חי לבד?" העזה לשאול.

שוב חייך. נטליה הבחינה בריסיו שמקנים לו את החן המיוחד הזה בעיניים.

-"בואי ואראה לך משהו בבית" משך בידה "זה יקח שתי דקות"

כשעלו למעלה ניגש למכתבה בעלת מראה עתיק ופתח מגירת עץ כבדה ממנה שלף מחברת שכריכתה עור.

-"אני כותב כאן, אין לי מושג מה... קצת מהכל" בעודו אומר זאת הגיש את המחברת לעיונה של נטליה.  היא פתחה אותה ביד רועדת ומיששה את מגע הדפים העבים העשויים נייר ממוחזר , חשה את סיביו תחת אצבעותיה.  נטליה נמלאה בתחושה שהיא חוצה גבול שממנו אין דרך חזרה.

-"את רוצה לשתות משהו?" שאל איתי וליטף את ידה כמנסה להרגיע את הרעידה.      

נהנית מחומו, גופה מצטמרר, מתקשה נטליה להשיב לו.

איתי רפרף את שפתיו על צווארה ונשך את שפתיה. מסרבת לעכל את שקורה אך לא רוצה שייגמר.    

דפיקה חזקה נשמעה בדלת ביתו של איתי.

-"נטליה! נטליה תפתחי את הדלת"

שוב נקישות חזקות והקריאה בשמה.

הדלת נפתחה.

-"נטליה" נכנסה ג'יסלה האחות במדיה המגוהצים והבוהקים. "בואי" הושיטה אליה יד עם כוסית מים ויד שנייה באגרוף קפוץ.

"הגיעה השעה לכדורים שלך, איפה היית קודם? חיפשתי אותך..."

נטליה חייכה אליה ללא אומר. היא הרי לא תבין.

 

חזרה

תגובות

1.    סיפור יפה [ציון: 3]

   מתחרה03801   19/08/2006

2.    יפה [ציון: 3]

   מתחרה03301   21/08/2006