יצירות אחרונות
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (6 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (15 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שִׁיר חָדָשׁ (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -24/04/2024 04:37
פעם יהיה טוב (4 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -23/04/2024 23:59
הַשְּׂפָתַיִם שֶׁל הַמּוֹנָה לִיזָה / קְצָת בּוֹרְחֶס קְצָת פִּיאָצוֹלָה ... / (5 תגובות)
רבקה ירון /שירים -23/04/2024 23:46
שרשרת עם דסקה (6 תגובות)
צביקה רז /שירים -23/04/2024 20:54
מידאס (1 תגובות)
תומר קליין /שירים -23/04/2024 16:26
המלך עירום (10 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -23/04/2024 15:07
מִלִּים נוֹלָדוֹת בָּרֹאשׁ🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -23/04/2024 04:36
שירים
נגע.לכלוך. טינופת, זוהמה, גועל. טמאה. אני מרגישה את התנועות שלי קשות ומגושמות לעומת שלה, מרגישה את פני מעוותים לעומת פניה ואת לבי מלא בזוהמה ובגועל לעומת כל מהותה. מישהו, אולי אלוהים ואולי אחר, נתן לה יופי בלתי אנושי, והיא נראית כל כך טהורה בתנועות החתול החלקות שלה וקשה לי להביט בה מבלי לשנוא את עצמי. ידי רועדות כשאני מביטה בה. היא לא רועדת. חזקה יותר. גמישה. כל תנועה קטנה של היד מדוייק, חלקה, בדיוק במקום. אין בה פגם אחד. ועל הזרוע שלי מתפשט כתם שחור. נראה כמו חבורות ואבק. כעין מחלה, נגע עור מתפשט. נגע שכבר כילה עד תם כל כוונה טובה שהייתה בי וכל שמץ של יופי או רוך, וכל מה שנשאר הוא כתם שחור, כתם שחור המתפשט במעלה הזרוע עד כתף חשופה ועד צוואר שמוט, חודר דרך הבשר ומכסה את כל עצמותיי בזוהמה. במחלה. כתם, נגע עור מתפשט. נגע. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |