סיפורים

שגרה

שגרה

 

אני מרגישה משונה. משונה, זאת אומרת, בשפת היומיום של אנשים נורמאליים, לא כמו המצב הרגיל. משונה זאת אומרת שוני, דופי בחיי השגרה האומללים. ואם כבר מדברים על כל הנורמות בחברה, אצל אנשים נורמאליים שגרה פירושה יציבות. אני לועגת לשגרה, היא משגעת אותי.היא מכריחה אותי לא במודע להפוך לעוד קורבן של אלימות תעשייתית. ומצד שני, אני כבר ממזמן משוגעת.

 

אצלי מצב נורמאלי זה קיצוניות. להרגיש בכל שניה ושניה שמשהו קורה, שמישהו חושב עליי, ושכל זה סביר להניח ישפיע עליי ויעצב את דמותי ואישיותי. אתם מבינים, אני פוחדת מהשגרה, היא מאיימת עליי, שואפת להרוס את כל העקרונות וערכי המוסר והגורל שקבעתי לי ממזמן. ואם אני לא אלך על פי העקרונות שלי, האם אני אשאר עדיין אני? או שאולי למעשה ה"אני" הזה שאני מתיימרת להיות, היא סתם עוד גוש בשר שמילדותה החדירו בה שהיא שייכת לחברה והחברה שייכת לה.

 

אבל היום אני במצב אחר. אני מרגישה רע כמו קיר מתקלף בבית הישן שלנו. אני מרגישה את כאב הכתמים שבאו מהעשן של הארובה, שיודעים, שבקרוב גם הם ימחקו מן הקיר. לשם שינוי, הרע הזה לא עושה לי רע, בפינת מחשבתי אני יודעת בכל רגע שהוא קיים, מנסה לפגוע בי ולחתוך אותי דק דק לסלט של ארוחת הצהריים. הפעם אני מדחיקה, מנסה לטרוף את הסלט הזה במטרה להדביק חלקים ולבנות אותי מחדש. הפעם, אני מנסה ליצור שגרה משלי. בסך הכול, גם אני צריכה שיפוץ מדי פעם.

 

 

 

© כל הזכויות שמורות ליוצר

תגובות