החיים כצומת דרכים

החיים כצומת דרכים .

התחלתי לכתוב סיפור בנייד כשלפתע שמתי לב למשהו שנכנס לי בזווית העין.

המשהו הזה התברר לי כמישהי שישבה במושב השמאלי לי באוטובוס.

מבחינתי לא היה בה כלום, היא היתה עוד בן אדם שחי לו בעולם

שנוסע כמוני באוטובוסים הבין עירוניים.

החזרתי את מבטי לסיפור והתחלתי לכתוב שוב.

אך זה כזה קשה לכתוב כשמישהו שם מעליך זרקור ומעיר לך במבטו

איזה משהו עם מסר על העולם הזה ועל העולם שלה.

״את רוצה שאני אחזיק לך את זה? את רוצה שאני אתכופף מטה מטה וארים לך אותו?״

רציתי לשאול אותה, חשבתי שזו תהיה פתיחה טובה בשביל להתחיל איתה

איזה קשר שיחתי כלשהו.

אך הנה, המחשבה שלי ברחה. המחשבה שלי כל-כך פוזלת וכל- כך

מתעמקת בלפזול, שלפעמים נראה לי שככה נברא כל יצור חיי ודומם.

אני זוכר שערב אחד, בעודי מסתכל עם ג׳וינט בראש מורם על הכוכבים, זכרתי ברב אחד.

זקנקנו של הרב היה עשוי ממיליארדי כוכבי שביט, עורו היה משתנה כל הזמן ללא הבחנה

לכל הצבעים. עיניו קרח ואש, אוזניו עגולות ענקיות בצורת מחבתות.

ופיו, שתמיד סגור, עשוי מעור האדם הקדמון. אך כל זה לא חשוב באותו ה-רב.

ברב היו שני מאפיינים שעליהם נקבע כל משקלו, המאפיינים הם הינם קמטי פניו של הרב

ושמו המלא.

אם היו מסתכלים על קמטיו מרחוק, היית רואה ר-ק יקום אינסופי שנראה

שרחוק וחמקמק הוא באופן תמידי.

ואילו אם היית מצליח להסתכל על קמטי פניו מקרוב,

היית יכול להבחין בכל העולמות שמסתובבים לו מבפנים. יכולת לקחת את האצבע שלך,

לקרב לקמטיו, ולשחק לו בשביל החלב. יכולת לרכב על גבם של מטאורים רבים,

יכולת גם לצלות מרשמלו על השמש, יכולת גם לצייר לו עוד כוכב במערכת השמש.

אלו היו קמטי פניו של אותו רב.

ואילו את שמו, בשביל שאוכל להגיד לך את שמו של הרב, צריך לבצע מספר בדיקות .

תחילה, אסור לך (כן, את/ה שקורא את שורות אלו) להיות ישות שמימית.

אתה חייב לראות בוודאות שאין לך זוג כנפיים שיוצאות לך מהגב

ואתה צריך לשים לב שלא גדלו לך מחושים מהראש.

אתה חייב לרגע לשכוח מכל מה שקראת וידעת על משהו אי פעם,

ברמה כזו שלרגע תשכח איך לקרוא ולא להיות בטוח אם האות הראשונה היא א׳ או ת׳ .

להלן שאלת מבחן :

8פזערתלד8 ?

אם הצלחת לקרוא ולהבין את המילה, אתה לא מוכן. ואם לא הצלחת להבין מה זה אומר,

סימן שאתה מוכן שאגלה לך מה שמו של אותו ה-רב.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

הסתכלתי לשנייה מחוץ לחלון האוטובוס, תחנת הירידה שלי ממנו מתקרבת לבוא .

תמיד, ממתינה היא לי שמה, זו כל יעודה, להוות עמוד תווך להורדה והעלאת נוסעים.

~~~<><><><><><><>~~~

רב הכוכבים הוא שמו שכן שמו הוא רב הכוכבים.

אין בו כל דופי שיוכל לתת הסבר לתרחישו הבלתי צפויים

וכמו שהוא נותן לך את הסיבה לחיים כך הוא גם יכול להחזיר את הסיבה

אליו במעגלים בלתי פוסקים של הספרה 8 .

כשרב הכוכבים צמא הוא פשוט מוריד גשם, וכשרב הכוכבים עייף הוא פשוט ישן.

כשרב הכוכבים מסיים לקרוא עמוד בספר הוא פשוט מעביר עמוד

וכשהוא רוצה לשכוח הוא פשוט עושה delete.

אבל רק בזמן שהוא רוצה לעשות שלוםהוא מעדיף לעשות מלחמות .

ירדתי בתחנה, הנמצאת בשלהי הצומת, והתחלתי ללכת לכיוון שאליו נועדתי, באופן אוטומטי.

ובכן למה באמת נועדו כתיבת השורות אלו?

ולמה כשרב הכוכבים רוצה לעשות שלום הוא עושה את זה דרך מלחמות?

מאותה הסיבה שכל רגע בחיים נועד להיות צומת דרכים,

תשימו לב למילים איך הן חוזרות על עצמן, אותן הצגות והתפאורות רק אלה שמשתנות .

בוא רב כוכב

ותן לי להבין את ההבדל

בין עכבר לפיל

ובין אזרח לראש, בעיר.

-פרולוג מתוך הספר; ״רב הכוכבים פוגש את אתא״

---