אֲרוּכָה

צַלֶּקֶת,

כִּשְׁמָהּ אֵין הִיא,

לִכְאוֹרָה מְרַפֵּאת

אַךְ תָּמִיד נִשְׁאֶרֶת.

וְלֹא רַק סִימָן,

התְּחוּשָׁה קַיֶּמֶת

רִקְמָה קָשָׁה

מְתוּחָה

הַגְבָּלָה בַּתְּנוּעָה

בַּתְּחוּשָׁה.

תִּזְכֹּרֶת לַהַרְגָּשָׁה

וּלְמַה שֶׁקָּרָה

אוֹ עָלוּל חָלִילָה,

לִקְרוֹת שׁוּב.

אַךְ לָךְ יֵשׁ תְּרוּפָה

אֲרוּכָה שְׁמָהּ

יוֹדַעַת לִמְחֹק,

לְתָמִיד.

*  אֲרוּכָה – שכבת הבשר הבריא העולה על הפצע המגליד (מילון ספיר)