אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 284 יוצרים
חיפוש
נקבה
תאריך לידה: 13/11/1986
לכתוב בשביל לנשום...
E-Mail:
תאריך כניסה אחרון:
25/07/2016 13:11:08

 
נושא: הזדמנות חדשה. 

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
מלחמות שכאלה.. - אורטל 13 שירים (4/8/2016-18:31) 319 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

 המוח האנושי עובד בצורה כזו שאף אחד עדיין לא הצליח לפענח אותו,                                   המוח שלנו לעומת זאת עובד בצורה כזו שהפסיקו לנסות לפענח, אפילו אנחנו כבר לא נלחמים בו.

ומצד שני הלב שלנו ,שהרבה מהאנשים בעולם יודעים איך להשתמש בו ,                                 אנחנו לעומת זאת קצת  מסתכלים עליו כמו ילדים קטנים, רוצים לגעת בו ולא יודעים איך.

אז אני רוצה לספר לך סיפור או יותר נכון להכניס אותך לתוך הראש והלב שלי למספר דקות.. ולהראות לך את השילוב שבין הרגש לבין המוח .או לנסות לפחות לבדוק את השילוב בעצמי.

לפני כמה חודשים קרה לי משהו מאוד מוזר, סוג של מלחמה בין הראש לרגש, התחלתי להתרגש מלראות אותך ,להשתוקק לרגע שתגיע, הלב דפק לי בעוצמות , אתה מכיר את התחושה הזאת שאתה יכול להיות מוקף בעשרות אנשים אבל להרגיש רק כאילו אחד מהם נמצא לידך, ככה הרגשתי,כאילו רק אתה שם. הלכתי לישון עם פנטזיות , על הרגע שבו תתקרב יותר, תיגע , תחזיק לי את היד ,על הרגע שבו תסתכל עליי אחרת ,לא כמטופלת שלך, וכמו כל לילה מאוד קשה להירדם עם פנטזיות ,אז המוח התחיל להתערב, הוא נשוי , הוא המדריך שלך ,הוא לעולם לא ירגיש את מה שאת חווה, הוא קרוב אלייך, אבל לא כמו שאת רוצה שהוא יהיה קרוב, והמוח כמו שאמרתי יש לו רצונות משלו, הוא מאוד אוהב לחפור עמוק יותר, ממה את רוצה להתמלאות שם,?הוא היה שואל אותי כל לילה. מה את מחפשת? את הריגוש הבא?... ניהיה לך משעמם בקהילה, הוא היה מנחית אותי כל לילה ,וכל בוקר מחדש הייתי מתעוררת באותה התרגשות , מהרגעים האלה שהלב קופץ , שקשה לנשום ,שמתנהגים כמו טיפשים... מלחמה ארורה שכזו בין הלב לבין המוח ....

הבחורה ההיא הייתה ההזדמנות לשכוח אותך, להדחיק את כל הרגשות המעורבים מולך, להרגיש משהו שלא יבנה לי עוד מלחמה בראש, כמובן שטעיתי ,כי גם שם כמו כנראה בכל מערכת יחסים הראש לא מפסיק לעבוד אף פעם.

נכנסתי לפלונטר מטורף, מצד אחד היא נתנה לי אהבה ,מצד שני גם אתה התחלת לתת ואז ,אפילו הראש שלי לא ידע לאיזה כיוון ללכת, הייתי מאוהבת בשניכם, המוח שלי חזר כל לילה ואמר לי ,הוא לא בשבילך , הוא נשוי ,זה לא יגמר לעולם, שהוא רצה להיות מאוד כנה ,הוא אמר לי ,אורטל אסור לך להתאהב בו הוא ישבור לך את הלב בשניות ,הוא מכור לריגושים ,את יודעת את זה טוב מאוד מההיכרות עם עצמך, קשה להתמיד במשהו , מתאהבים בשניות, ושהאש מתלהטת כבר ,היא גם נכבית מהר מאוד. אבל הלב שלי עדיין קפץ, שנישקת אותי ,הרגשתי כלכך מפוחדת כאילו אני נופלת לאיזה תהום שלא יהיה ממנה דרך חזרה ,התרחקתי , ונחסמתי , ואולי גם כעסתי על עצמי, והתאהבתי בה יותר, ואתה יודע מה המוח אמר, זה הכי בריא בשבילך ,שם את צריכה להיות, או אולי זה הרגש דיבר?, או אולי המאבק ביניהם, ?כך או כך נסחפתי שם, ובסוף במקום שלא חשבתי שאני יפגע, דווקא שם נשבר לי הלב. ואתה היית שם לא שופט, לא מבקר ,פשוט שם, למרות שהיה לך קשה ,ניסית עדיין להיות , ושהיית הרגשתי פתאום הכי מוגנת בעולם.

שאמרת שאתם מתגרשים וזה סופי,כתבתי לך תברח אליי ,הלב שלי כתב את זה , למרות שהמוח שלי אותת את כל הנורות האדומות בעולם, לא את תיפגעי, את עושה טעות, הוא של מישהי אחרת , תרפי משם, תשחררי , אבל רציתי אותך, הייתי כמהה אלייך , רציתי לחבק אותך ולהגיד לך שאני כאן ושהכל יהיה בסדר, ואני לצידך בכל ההחלטות שתיקח, הלב שלי דפק , ופחדתי , ובאת, וכאילו שזה היה המקום הטבעי שלך , כאילו היית חי בתוכי כבר שנים , כאילו אנחנו חיים אחד בתוך השני כבר שנים. כבר לא היה פחד ,היה רק מגע שצמא לעוד, מבט שמרגיש מבלי להרבות במילים , מהחוויות שאסור להסביר אותם רק לתת להם להיות, היומיים האלה היו מלחמה, כל פעם שלא היית לידי,חשבתי שאתה הולך, שדיברת איתה,הראש שלי אמר, את רואה הכל חארטה , עכשיו הזמן שלך לברוח, אבל לא יכולתי לברוח , ולא האמנתי, היה לי קשה להאמין ,זה הרגיש לי כאילו אנחנו באחת מהפנטזיות שלי שאנחנו בונים בית , אבל עוד שניה הכל עומד להתפוצץ. אסור להתאהב בך ,אבל על מי אני עובדת, אני מאוהבת בך כבר לפני יותר מידי זמן.

היום אני מפחדת, שאני עדיין קיימת בתוך הפנטזיה הזאת, גם היום הראש מספר לי הכל,שאתה עדיין שם, שעוד מעט הכל יגמר, שהריגוש יעבור לך ,ואתה תעבור לדבר הבא, והלב שלי ,הלב שלי מספר לי עד כמה אתה אוהב אותי, עד כמה אתה רוצה להיות, הוא מרגיש אותך,הוא פועם אותך ,ולאט בלי לשים לב יחד איתו חלקים מסוימים במוח מזמינים לי עולם אחר, עולם שפוי יותר ,עולם שמאמין ,שמקווה לטוב,והם מתחילים להתמזג ,זה הופך לקול אחר שמתאחד לחוויה שאין לה מילים .זה כבר לא הדמעות שממלאות את הלב , זה אהבה שמציפה את חדרי הגוף, עוברת לריאות ומפיחה את עצמה בעוצמות  לחלל העולם.זה רגע קסום שהפנטזיה מחליפה את עצמה באמונה לעתיד.ובתוך הרגע הקסום הזה של  רק להיות , לא לרצות לנוע ,להישאר לעוד רגע, לגעת ,לנשום אותך , הרגע הזה שהוא שלי ושלך,בתוך הרגע הזה, אנחנו יוצרים את עצמנו מחדש.

אנחנו יוצרים עולם שהוא שלנו..

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  פתח תגובות / זיגי בר-אור ז"ל 4/8/2016 [ מס' תגובות : 1]
    זה לא היה מכוון לעלות לפה. טעות בדרך. אבל לא משנה תודה בכל אופן / אורטל 13 4/8/2016
  פתח תגובות המאבק בין ההגיון לרגש / גלי צבי-ויס 4/8/2016 [ מס' תגובות : 3]
    תודה.. / אורטל 13 4/8/2016
    שתהיה לך שבת נהדרת. / גלי צבי-ויס 5/8/2016
    גם לך שבת מקסימה / אורטל 13 5/8/2016
  ללא תגובות מן פנטזיה / viki.s 5/8/2016
  פתח תגובות נפלא אורטל יקרה כתיבה לתפארת חודש טוב ושבת שלום / דויד סמוכה 5/8/2016 [ מס' תגובות : 1]
    תודה רבה שבת שלום ומוברכת / אורטל 13 5/8/2016
  ללא תגובות בלבולי אהבה / גדי רוטשטין 5/8/2016
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית