מכתב לחברי המחשב

מכתב לחברי המחשב/עידית אורדן 

מחשב יקירי,

אתה בשבילי כלי כתיבה

עבודתך לי מאד חשובה

אתה במקום העיפרון, העט

ודף הנייר שעליו כתבתי אז בכל עת.

 אתה משוכלל יותר

ולכן איני רוצה עליך לוותר.

המחשבות והתחושות

אשר לתוך מילים נבלעות

לפקודותיך נשמעות

הנך כותב, מוחק, מזיז מילים

כמו קוסם תעלולים.

אתה יודע להיות מחשב אוהב

שממני את הרעיונות שואב

על הדף את המילים מנתב

ולי שיר כותב.

 אך אבוי, כשלפתע עבודתך נעצרת

מאחורי חומה לבנה היא  מסתתרת

אתה כָּבֶה או אינך מגיב

ומפסיק אתה תוצרתי להניב

כשאתה פעיל אני אותך  אוהבת

אך כשעבודתך נפסקת אני ממש מאוכזבת.

אתה מרבה לאחרונה

להפסיק לי את הכתיבה

אני לך זמן רב ממתינה

ומתנתק אצלי חוט המחשבה.

קראתי לרופא

שיבוא בדחיפות אותך לרפא

אמנם הוא לא הגיע מהר

אך אותך ניסה לסדר.

 מעט הבראת

אך עדיין אינך במיטבך

פתאום המסך מחשיך

ואיני יכולה כך להמשיך.

מילותַי בשתיקה זועקות

זמן רב להיכתב הן מחכות

מה קורה להן, הן אינן מבינות

מילים חדשות כבר בפתח ממתינות.

שוב כותבת מילים לשיר על הדף בעיפרון

שלא יברחו הן מהזיכרון.

אך גם לשלוח איני כל עת  יכולה

כי אינך מצליח לשתף פעולה

מחשב יקר שלי,

חזור  לעבוד ברצף

אל  תשאיר אותי שרויה בתסכול וָעצב.

גם איני יכולה באופן רציף

לשירי חברַי להגיב.