הכורסא / גליה א.א

הכורסא / גליה א.א

‏27.04.2017

חזרתי מסרט אצל חברה

התיישבתי לי בכורסא

צבעה חום בז', קצת מהוהה

קיבלתיה בירושה,

מאוד נוחה, כזאת צרה.

אל תחשבו על הצרות האחרות

זאת לא הצרה לאשתו

או צרה צרורה, סתם כורסא צרה.

עם הדום כזה לרגליים

שרפרף סתמי בצבע זהה.

הנחתי ראשי על משענת גבוהה

צפיתי בטלביזיה וראשי מלא.

החג מתקרב, יום העצמאות

לפניו ימי הזיכרון מכבידים עלי.

רוצה ללכת לכל האזכרות

בהן מזכירים נשמות אבודות.

הם היו צעירים גם צעירות

נתנו חייהם כדי המדינה לבנות

הורישו לנו את החיים ברוב אמונה

שכך צריך להיות, כך תקום מדינה.

הקמנו לתפארת מדינת ישראל

האם הקמנו לתפארת הנופלים

האם על מדינה כזאת היו חולמים?

החדר התמלא בעבים לבנים

מעורפל, ואני משייטת בדמדומים

כה נעים בכורסא לשקוע בשרעפים

פתאום לא מרגיש לי נוח

לא זה מה שרציתי לראות

וגם לא לשקוע במחשבות

התעוררתי, ורק שלג בכול התחנות.