כפיות קטנות של אומץ

תראו... תשמעו... מגיע השלב הזה די מוקדם בחיים בו אנחנו מתוודים לכך שעולמנו מחולק לאינסוף מועדונים אקסקלוסיביים שכן מה לעשות החלום הכי גדול שלנו הוא להשתייך ולהיות חלק ממשהו גדול גם אם הוא לא בדיוק כזה. המועדון הראשון שבו עברנו סלקציה היה הגן שם הסלקטורית בניגוד למועדונים התל אביבים של היום היא לרוב זקנה עקומה ונטולת כל סקס אפיל שכל תפקידה לדאוג שנשחק קצת, נישן הרבה ושכל שעה עגולה של האפי אוור נחלוק שוטים של מיץ תפוזים, ענבים או שוקו וננשנש פרוסות לחם עם שוקולד כי בכל זאת כל השינה והשתייה הזאת עשתה לנו מאנצ'יז.  עברנו מועדון אחד הגיע הזמן לעבור למועדון הבא - מועדון בית הספר. מועדון רציני משהו ודי קמצן בכל הקשור לאוכל ושתיה כי צריך להביא מהבית ואיכשהו אתה תמיד נתקע עם הסנדוויץ' הכי דוחה בכיתה אבל לפחות הוא מתיימר לפטם אותנו באינפורמציה חיונית שם אנו זוכים ללמוד פחד אמיתי מהו בפעם הראשונה בחיינו - בוחן פתע. פתע לא פתע כמה מפתיע שהכיתה מחולקת למחנות עוד לפני שגנבו את הפורמט להישרדות ויש 2 קצוות ברורים. המקובלים והחנונים. המקובלים שמי מאיתנו לא שאף להיות כמוהם עד שהבנו כמה הם רדודים יותר מהמים בבריכה של הקאנטרי ליד הבית והחנונים... כן החנונים... תמיד טוב לשבת לידם בזמן המבחן אך לא בטוח שכדאי שתפתח איתם בשיחה על עניינים ברומו של עולם או במילים אחרות - אתה ראית מה היה אתמול בגיא פינס ? בסופו של דבר לא משנה (או שכן...) לאיזה מחנה השתייכתם, כי לאחר מספר שנים טובות יגיע הזמן לפרוש כנף ולעוף לשיבוץ הבא שלנו במסלול החיים - המועדון הצבאי. מועדון די נוקשה המורכב מרגעים מחשלים ומורכבים, קשים ומשמחים בהם נלמד לטעום כפיות קטנות של אומץ. שרדתן שנתיים , שרדתם שלוש ברכותיי הגעתם למועדון החשוב מכולם - מועדון המציאות. לא ריאליטי. מציאות ! ובמציאות כמו במציאות המועדון גדוש ברווקים ורווקות. כזה שבו כולם יתחילו איתך ורובן יסרבו לך. למה ? שאלה טובה אבל באמת שאין לי את התשובה. ובעוד אנחנו עובדים כאנשי מכירות ממולחים בשיטת המספרים הגדולים אתן מחכות... למה בדיוק ? באמת שאין לי מושג. לא באמת נראה לכן שבעוד אתן לובשות את הפיג'מה הוורדרדה שלכן, נדפוק על דלתכן כמו אביר על סוס לבן או סוסיתא כחולה ונרכיב אתכן אל עבר השקיעה החמימה כל הדרך למועדון הנישואים. אז בננות תתעוררו כי לבד זה אף פעם לא נחמד ובחיר או יזיז ליבכן מחכה לכן מעבר לפינה אבל אתן צריכות להתחיל לפעול. יש לכן ויש בכן את כל מה שאנחנו מחפשים. חלקנו בררנים יותר וחלקנו פחות אך לפעמים זה פשוט צריך להגיע מכן. תתחילו לתפוס יוזמה. מצאתן מישהו שמצא חן בעיינכן גשו אליו, דברו איתו הוא לא נושך ואם רק יעז רססו אותו. לאהבה אין חוקים. זה רק בראש שלנו. בן גוריון לא הכריז שגברים צריכים להתחיל עם נשים על פי חוק תוך כדי ההכרזה על הקמה מדינה יהודית בארץ ישראל. הכל פתוח. הכל זורם. העולם שייך לכן בדיוק כפי שהוא שייך לנו וכמו שאנחנו ניגשים מלאי ביטחון מבחוץ ומשקשקים מבפנים גם אתן יכולות. הרי... מה כבר יכול להיות ? אם לא תנסו איך תדעו ? ואם תרצו אין זו אגדה וזה לא אני אמרתי הרצל אמר.