על מילים 

כשהמוזה באה השיר  נולד /עידית אורדן©

 לעיתים המוזה ממני מתרחקת

מנסה לקרוא לה, אך היא מתחמקת

טוענת שיש לה בליל של רעיונות

אך הן טרם מגובשות.

 וכשהיא לראשי חודרת

כותבת אני  על הדף

כול מה שבראש צף.

ומכאן הכול רץ.

רגשות ומחשבות.

בתוכי הומות.

שלא אשכח,רושמת  אותן מהר  על פתק קטן

המונח על השולחן או על השידה כל הזמן.

מתוך הפתק מילים בוחרת

ועל הדף במחשב  אותן מקלידה

מילים אוהבות, כואבות ושמחות

אט אט מחפשות את דרכן להתחבר לשיר.

 חרוזים  ותיאורים משחילה על חוט

מפזרת בשיר לקישוט.

מילה  ועוד משפט אל בית נאסף

ואט אט  נבנה כל פעם בית נוסף.

מוחקת, ושוב כותבת.

מילה אחרת לכתוב בוחרת.

 וכך כמו  בהריון

צומח וגדל  לו שיר עם רעיון.

לעיתים אורך לו הזמן כמו בירחי לידה,

דואגת אני להתפתחותו ולשלמותו בתוכי.

 והנה, הגיע העת,

שיר חדש נולד כעת. 

בגיל ואושר  אני מוצפת 

בגלימה רכה  של לב  אוהב  אותו עוטפת.

שוב ושוב אל שירי  ניגשת

כה שמחה  ונרגשת.

נולד  לי היום שיר חדש!

כך אקרא  בקולי הנרגש.

בחדווה אראה את שירי  הנולד לכולם

ומעכשיו עצמאי ייצא הוא לבד לעולם.

תמיד על יצירתי מרחוק אשקיף

עליו  דברי אהבה ארעיף.

הוי, מוזה יקרה שלי

כמה טוב לי  כשאת  אצלי

זאת תחושה נהדרת

כי לכתוב, לי את מאד עוזרת.

בזכותך מוזה, שירי כציפור דרור ירחף

לקוראי שירים להגיע הוא שואף

כי לשם כך נולד, ואת עצמו חושף

יודה מכל הלב לקורא שאותו  הוא אליו אוסף.