כל יומיה היא חיכתה

כל יומיה היא ציפתה

לחורבן המדינה, גאה בהיותה ערביה

ועכשיו שנת אלפיים ושישים

ושום דבר לא קרה

המדינה לא ניכבשה או נחרבה או מה

ועם ישראל חי בארצו החופשיה

כל יומיה היא ציפתה

והיא היתה דוקא אישה יפה

אבל לא חיפשה בעל או מישפחה

היה לה רק חלום בלב תיקווה

לחזות במו עיניה בנפילה

כל יומיה היא חלמה

ועכשיו, שנת אלפיים ושישים

והיא שוכבת זקנה במיטה בוכה

כמה שהיא הייתה טיפשה