שירים

כלֹא נודע


כלֹא נודע
 
בצעדים
אילמים,
הולך כלֹא
נודע
ברחוב החשוך של
ליבי,
ופנסֵי התאורה דומעים
אורותיהם
על צֵלִי,
המדדה
שפוף בין
צללֵי הפחד
והמורא,
והקול הבוקע
ממדרכת
הגניחות,
הוא קול
חריקתה של
נפשי,
המתאדה מתוך גחלֵי
הזמן.
 
בלילה,
תמיד כבים לי
הכוכבים,
והאור היחיד
המבליח,
הוא 
הבהוב הכאב על 
גופי.

תגובות

גלי צבי-ויס / האור היחיד המבליח / 10/02/2019 20:16
יום טוב צבי / ברחוב החשוך של ליבי / 11/02/2019 07:58
אביה / האור היחיד הוא הבהוב הכאב - וזה כל כך כל כך כואב - תודה יקי - חיבוק ושני שמח ומלבלב / 11/02/2019 12:37