אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 140 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 10/10/1951
מורה ומחנך 45 שנות ניסיון בהוראה וחינוך. מלמד בבית ספר תיכון אנה פרנק בקיבוץ סאסא גמלאי של רשת אורט ישראל וקדימה מדע. בוגר הטכניון במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בתחום המכונות. מתמחה בתכן מכני. אוהב לצייר ולכתוב שירים מגיל 17
E-Mail:
אזור מגורים: כרמיאל
תאריך כניסה אחרון:
25/11/2019 14:25:05

נושא: זה נורא להיות לבד כשאתה בשניים .

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
גמר חתימה טובה/שמואל כהן. - שמואל כהן סיפורים (15/11/2019-15:08) 114 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

 גמר חתימה טובה/שמואל כהן.

 

מנהג היה במשפחתי להזמין את הורי ז״ל בערב יום כיפור לסעודה המפסקת . נסעתי כל ערב יום כיפור לביתם שבקריית ים כדי להביאם אלי . לאחר הארוחה המפסקת אבי ואני הלכנו לבית הכנסת השכונתי.

לימים, אבי התקשה מאד בהליכה, אז הלכתי לבד , שקוע בהרהורים , הבדידות הכתה בי כרעם ביום בהיר.

קיוויתי שתפילתי תתקבל אצל בורא עולם ואבי יבריא . הייתי נאיבי.

באחת השנים, כשבאתי לקחת את הורי לביתי, שמתי לב שידה של אמי חבושה .

״אמא מה קרה ?״ שאלתי.

״שום דבר סמיקו ״ ענתה , סמיקו היה שם חיבה שלה אלי.

כוויה קטנה , מכוס תה  .

תמיד ידעתי שאני הייתי מקור גאוותה , בן בכור שהגיח לעולם אחרי עשר שנים עקרות.


לאחר הסעודה המפסקת הלכתי לבית  הכנסת השכונתי . עטוף בטלית .

התפילה עברה מהר , עשרות מתושבי האזור התקבצו בבית הכנסת לתפילת כל נדרי .

בתום התפילה מיהרתי הביתה .

״גמר חתימה טובה ״ אמרתי  כשנכנסתי ונישקתי  את הורי , אשתי ובנותיי.

שמתי לב שאמי ישבה בשקט , המבט בעיניה הקרין כאב.

״אמא מה קורה? תראי לי את הכווייה

אמי הסירה את התחבושת , עיניי חשכו, היד נראתה שחורה, הבועות התנפחו בצורה מפחידה , ניכר כי זאת הייתה כוויה קשה.

״בואי, נוסעים למגן דוד, את חייבת טיפול דחוף ״אמרתי בהתרגשות.

ליוויתי את אמי לרכב הפרטי , התנעתי , הפעלתי אורות מהבהבים והתחלתי לנסוע ,השכנים לא הבינו מה קרה . מדוע אני נוסע בערב יום כיפור ?

את התשובה קיבלו מאוחר יותר כשחזרתי עם אמי כשאת ידה מעטרת תחבושת חדשה המכסה את הכוויה . ניכר בעיניה כי רווח לה והכאבים פחתו .

נכנסנו הביתה , אנחת הקלה פרצה מגרוני, השכנים דפקו בדלת , הסברתי מה קרה .

זאת היתה הפעם השנייה בה נסעתי ביום כיפור , הפעם הקודמת היתה ביום כיפור בשנת 1973.המלחמה היתה הגורם לכך .

הפעם הכוויה של אמי.

״תודה סמיקו אמרה אמי ונישקה אותי״

״עשית מצווה גדולה ״ אמר אבי.

״זה היה פיקוח נפש" אמרתי .

הפניתי ראשי לצדדים כדי שלא יראו את הדמעות שזלגו מעיני.

ידעתי כמה אמי אהבה אותי,

כמה כאב היתה מוכנה לסבול.

כדי לרצות אותנו.

אהבה של אמא.

גמר חתימה טובה.

 


חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות איזה בן אתה / יום טוב צבי 16/11/2019
  ללא תגובות סמיקו... / גלי צבי-ויס 16/11/2019
  ללא תגובות / אושרדור 16/11/2019
  ללא תגובות נסיעה ביום כיפור..שני מקרים של פיקוח נפש..כמה טוב שלפחות סיפור אחד נגמר בגמר חתימה טובה ,מרגש מאד מאד / לילי א. 19/11/2019
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית