שירים

הלם הקיום

הלם הקיום

 

כשאתה יוצא לרחוב הסואן של החיים,

אתה ניזון מבלילה של הסביבה,

מתגובה כזו או אחרת של אחרים

גם אם טעית במרשם של היום הבא.

למחרת הכל נשכח הכל נבלע.

יום חדש, תפריט חדש, יום של אנשים

אלה שהכרת, גם כאלה אחרים.

בסופו של יום כמו אידוי במרחב

חוזר הביתה עם סיפור מגוון נשגב.

אתה חי...

 

ואז...

פתאום אתה יוצא לרחוב וירטואלי,

מערבב מעט זיכרון, פעם דהוי, לפעמים נורמלי.

מנסה למלא את החסר,

במן תבשיל

שרק אתה זוכר.

הקולות שפעם הלמו בעור התוף ללא רחם,

אלה שנתנו לך לבחור בין למות או להילחם.

עכשיו אין על מה,

הקולות נעלמו כולם

מעבר לפינה.

גם כאב הראש היומיומי נכנס לקיפאון,

האתגר המדליק שנשאר עכשיו,

זה לקרוא את השעון.

 

פתאום אתה חופשי

בין רצפה קירות ותקרה,

אפשר לשתוק, ללחוש,

לשיר או לצעוק באין ברירה.

פתאום אתה חודר לליבה של הימים המשונים,

של הנפש, של עצמך.

צולל לתהומות אסורים שהחבאת כל השנים.

זה משהו אחר,

מן מקום שלא היית בו מעולם

זו אפילו לא מלחמה

שאפשר לנצח באיגוף גבעה

אתה חי... וגם לא

תגובות

אושרדור / לדן / 05/04/2020 17:05
שמואל כהן / בעולם שהולך ונעלם / 05/04/2020 23:24
גלי צבי-ויס / הקולות נעלמו מעבר לפינה / 06/04/2020 07:03
יצחק אור / תהיות / 06/04/2020 10:27