שירים

לָמָּה


לָמָּה/ש. כֹּהֵן

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים פְּרָחִים,

אֲבָל אוֹתָם קוֹטְפִים.

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

אֶת הָעֵצִים,

וְשִׁיר הַלֵּל לָהֶם שָׁרִים,

וּבַסּוֹף אוֹתָם כּוֹרְתִים,

כְּדֵי לִיצֹר דַּפִּים

בָּהֶם נִכְתֹּב שִׁירִים

עַל אוֹהֲבִים.

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

כָּאן גִּבּוֹרִים,

שֶׁכֻּלָּם מַעֲרִיצִים,

וְאוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר

בַּסּוֹף שׁוֹלְחִים.

אָז לָמָּה חֵלֶק מֵאִתָּנוּ

מַתְחִיל כָּאן לְפַחֵד,

כְּשֶׁאֲחֵרִים אוֹמְרִים לָנוּ,

שֶׁאוֹתָנוּ אוֹהֲבִים.

 

 ההשראה באה מתוך:

We say we love flowers, yet we pluck them. We say we love trees. Yet we cut them down. And people still wonder why some are afraid when told they are loved.

Anonymous.

 

26.5.2020

 


תגובות

גלי צבי-ויס / הפחד מאכזבה / 26/05/2020 07:42
מרים מעטו / ~love~ :-S / 26/05/2020 07:55
יום טוב צבי / לקטוף / 26/05/2020 08:44
דני זכריה / מתחיל לפחד / 26/05/2020 17:10
רדמילה מארדר / למה / 28/05/2020 22:21