אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 300 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 10/10/1951
מורה ומחנך 45 שנות ניסיון בהוראה וחינוך. מלמד בבית ספר תיכון אנה פרנק בקיבוץ סאסא גמלאי של רשת אורט ישראל וקדימה מדע. בוגר הטכניון במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בתחום המכונות. מתמחה בתכן מכני. אוהב לצייר ולכתוב שירים מגיל 17
E-Mail:
אזור מגורים: כרמיאל
תאריך כניסה אחרון:
07/06/2020 12:24:15

 
נושא: חיוך!.

 

העלה לדיון:
יקי דסא.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
אהבה זה כל הסיפור - חלק ה - שמואל כהן סיפורים (29/5/2020-08:10) 106 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

אחר הצהרים, כסיים את עבודתו במשרד, נסע לביתה של אירה.  בדרך עצר במאפיה קטנה,  קנה עוגת שיש וקילו של מאפים שרק יצאו מהתנור.  דני החנה את מכוניתו מול  הדירה של אירה .כשנכנס לביתה  היא ישבה שם לבד, לא היו מנחמים באותו הזמן. הקדרות בבית ניבטה מכל פינה.

"הי, תודה שבאת, אני שמחה שאתה כאן" אמרה ועיניה אורו. המבט שלה אמר "אני מצפה לך".  דני קלט את המבט ובתוכו התרגש מאד.

"קראתי את ההודעה ובאתי, את רואה הבטחתי". ענה דני בקול צלול  והביט בעיני השקד הכחולות של אירה, המבט הנוגה בעיניה אמר הכל.

"לא היית צריך להביא את העוגה והבורקסים, בכל מקרה תודה".

"אני צריכה טובה קטנה ממך" אמרה  וזזה באי נוחות על הספה.

"איך אני יכול לעזור לך אירה?"  שאל, עכשיו היה סקרן לדעת מה היא רוצה.

"אני צריכה לעזוב את הדירה בסוף החודש, האם תוכל לדבר עם מנהל הקאנטרי

שימשיך להשכיר לי את הדירה לעוד שנה? אני לבד עכשיו , ולא יודעת מה לעשות". אירה הביטה בדני בציפייה למוצא פיו.

"לא ידעתי שלפיני יש דירה נוספת  שהוא משכיר אותה " אמר דני בהפתעה.  פיני חובב הוא מנהל הקאנטרי, נשוי ואב לשני ילדים. דני ופיני חברים עוד מתקופת הצבא, שרתו יחד בגולני, הם היו ביחד עוד מתקופת הטירונות. פיני היה מג"ד בגולני ודני היה הסמג"ד.

"אני אדבר איתו, נראה מה ניתן לעשות" ענה דני לאירה  וליטף את פניה הענוגות  תוך שהוא מביט היישר לתוך עיניה .

"המון תודה" ענתה אירה כשהיא לוחצת בשתי ידיה את ידו של דני. המבט הנוגה בעיניה אמר הכל.

דני לא דיבר, רק הסתכל על אירה, נראה טרוד משהו .

"טוב, אני אהיה איתך בקשר, אני אדבר עם המנהל, נראה מה עושים", אני חייב לזוז עכשיו". לפתע בלי הודעה מוקדמת נשק על לחייה של אירה.

"תודה בכל מקרה", ענתה  מתרגשת מהמחווה שלו. דני עזב את ביתה של אירה ונסע לביתו. לאחר מקלחת והכנת כוס קפה התיישב ליד המחשב  כדי לענות על מילים בענייני עבודה.

בבוקר כהרגלו נסע דני לקאנטרי, אך הפעם  כיוון צעדיו לחדרו של פיני המנהל. פיני ישב והיה שקוע בכותרות עיתון הבוקר שמגיע מוקדם לקאנטרי ומחולק שם בחינם למנויים.

"בוקר טוב פיני" אמר דני בקול רם תוך שהוא רומז לו לעזוב את העיתון ולהפנות את מבטו אליו.

"הי דני, בוקר טוב גם לך, מה נשמע"? אמר פיני כשהוא מרים עיניו מכתבה מעניינת שקרא בעיתון. הוא חייך לדני ונראה שהוא במצב רוח טוב.

"אני זקוק לטובה קטנה ממך" אמר דני בלחש כשהוא מקרב את פיו לאוזנו של פיני

"מה אתה צריך"? שאל פיני ועל פניו הופיעה הבעה של סקרנות.

"אירה, זאת שעובדת במזנון, ביקשת ממנה לעזוב הסוף החודש את הדירה .אתה יודע שאימא שלה נפטרה והיא יושבת שבעה . היא ביקשה שתאריך את החוזה לעוד שנה". השיב דני. דני נשמע מתוח בציפייה לתשובה של פיני.

"הייתי עושה זאת בשמחה, אך מכרנו את הדירה לזוג צעיר . חיכיתי עד שהחוזה עם אירה יסתיים וזה קורה בסוף החודש. אני נורא מצטער שזה עכשיו בדיוק בחודש שאימא שלה נפטרה ". ענה פיני, בקולו ניכר כי הרגיש שאכזב את דני חברו משכבר הימים.

"אז מה עושים"? שאל  דני , נימת דאגה עלתה בקולו.

"היא צריכה לחפש דירה אחרת בשכירות, אשמח לעזור לה ". ענה פיני והנהן בראשו כאלו אומר זה מה שאני יכול לעשות.

"נצטרך לחשוב על פתרון, הבטחתי שאני יעזור לה, תודה בינתיים " ענה דני והרהר בתשובה שקיבל הרגע מפיני.

בתום השהות בקאנטרי נסע למשרד והתיישב מול המחשב. מהר מאד היה שקוע בענייני העבודה ולא שם לב להודעת ווטסאפ קולית  ששלחה לו אירה .

בערב כשהגיע הביתה הבחין בהודעה שקיבל. בהתרגשות פתח את הווטסאפ, הגיע מיד להודעה:

"האם דיברת עם המנהל? יש לך תשובה בשבילי ?" נשמע  קולה של אירה בהודעה. קולה היה שקט ועצוב.

"מה אני אגיד  לה עכשיו, פיני מכר את הבית, איך היא תקבל את זה?" חשב לעצמו והיה מוטרד מאד. דני החליט להתקשר אליה לאחר שיתקלח.

"הלו, זה דני , את יכולה לדבר"? דני שלח את ההודעה לאירה. הוא ציפה שאירה תגיב מיד.

לא עברה דקה ונשמע צלצול הטלפון.

"הי, זאת אירה" נשמע הקול מעברו השני של הקו. קולה השקט והמוכר קצת הרגיע את דני.

"כן זיהיתי את הקול. מה שלומך"? ענה, הוא ידע מה התשובה אך שאל לשם נימוס.

"בסדר עד כמה שניתן להגיד.  עוד יומים אני קמה מהשבעה" ביום ראשון אגיע כבר לעבודה. יש לך תשובה בשבילי?" אירה נשמעה מאד דרוכה לקראת התשובה של דני.

ההמשך ביום  שישי הבא..


חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות הדירה / גלי צבי-ויס 30/5/2020
  ללא תגובות הבטחתי / יום טוב צבי 5/6/2020
  ללא תגובות הולך ונעשה יותר ויותר מרתק... / יקיר (יקי) דסא© 11/6/2020
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית