יצירות אחרונות
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (0 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (2 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (1 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (2 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
ימים נטולי חמלה (3 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -28/03/2024 07:01
בלי להבין שפתו (2 תגובות)
דני זכריה /שירים -28/03/2024 06:38
בִּשְׁבִילֵי הַחַיִּים (6 תגובות)
שמואל כהן /שירים -28/03/2024 03:06
עמלקים עליך ישראל (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -27/03/2024 23:41
רֵיקָה מִמִּלִּים (12 תגובות)
אביה /שירים -27/03/2024 09:15
סיפורים
תוויםתו מחיר היה הדבר שהכי הפחיד אותי בעולם.
אני זוכר את הפעם האחרונה שראיתי תו מחיר. עמדתי בקופה לאחר התשלום ולאט לאט
חילחלה בי ההרגשה שמשהו בי לא בסדר, שזה לא אמור להיות ככה. זה היה מפתיע כי בדרך
כלל בשלב זה עדיין הייתי בתחושת העילוי והריגוש של הקנייה. שילמתי לקופאית, ונעתי
לכיוון דלת היציאה. "הקניות
שלי, קניית נעליים, למה זאת בעיה בעצם?" שאלתי את המטפל שישב מולי
"אני יכול
לקנות רק זוג אחד" אמרתי בקול רם בחלל האוטו, נאחז בהגה חזק יותר ממה שצריך. הבטתי מבט אחד
ארוך לעבר חנות הנעליים. מה שהמתין לי שם הוא 15 דקות של ריגוש, חיוך וחצי, תו
מחיר, הבטחה כוזבת, ובחילה ממושכת. הבטתי לעבר הרכב – מה שהמתין לי שם הוא אנגימה,
עטופה בסוד, מכוסה בתו חנייה. צילצלתי בפעמון
הדלת ביד ימין. ביד שמאל אחזתי בדוחות, ובראשי אחזתי בסיפור יוצא דופן. "אורה?
אורה ברדינצ'קי?" שאלתי
"התמוטטות עצבים?" רציתי לספר לה
משהו שיעזור. ששנינו עברנו חוויה קשה באותו חניון, ששנינו חווינו פחדים ושנינו
יכולים להתמודד איתם, שתווי המוזיקה שלה נותנים לי השראה להתמודד עם תוי המחיר שלי,
או לפחות העניקו לי הסחת דעת. תגובות
גלי צבי-ויס
/
מנגינת הלב
/
16/08/2020 16:46
שמואל כהן
/
נעלי סניקרס וורודות..
/
24/08/2020 14:13
רדמילה מארדר
/
אכן סיפור מרגש...
/
01/09/2020 21:50
התחברותתגובתך נשמרה |