אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 229 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 10/5/1989
תודה וסליחה לכל מי שקורא את השטויות שלי...
E-Mail:
תאריך כניסה אחרון:
25/08/2020 21:58:56

 
נושא: נקודת מבט. 

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
אלכס - אביב אריאל סיפורים (25/8/2020-21:59) 178 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה


 

אומרים שהוא היה בדיוק בן 16 כשהתחילה הפרשה, וכעת יכל אליושה להוציא רישיון על קטנוע ולהתחיל לעבוד במשלוחים ברחוב סוקולוב שבחולון, והרי באותו רחוב הוא גם גר. מספרים אצלנו שבאותו זמן כל התכניות שלו הסתכמו בלחסוך לקטנוע כדי שיוכל לעבוד במשלוחים, על מנת לחסוך שוב ולקנות לבסוף אאודי, שעליה היה אמור לשלם במשך כל שארית ימיו.

ביום יום אלכס היה מבריז מהשיעורים והולך עם חבריו לגן הדינוזאורים, שם היו מעשנים חשיש מעורב באדולן ופלסטיק. הנוירולוג רשם לו 150 מ"ג של ריטלין ביום, אבל לא כל יום הוא היה טורח לקחתו, אף שלעיתים הוא וחבריו היו מסניפים אותו בגינה ומעשנים סיגריות זולות שקנו ביחד.

אמו לא חדלה מלחרוד לו ולבכות עליו. רק בת 35 הייתה ויקי, אך עיניה כבר הרוסות מבכי מתמיד ותסכול על נעורים שבוזבזו, הגירה קשה, ועבודה כקופאית ב-24\7.

אלכס היה נכנס לקטטות המוניות, בייחוד בימי שישי בערב, ובמיוחד כדי לספר על זה במשך השבוע שיבוא.

הוא תמיד התכחש למוצאו. הוא היה מדבר רוסית רק עם אמו, סבתו, וכשהיה מדבר לחתול שהם גידלו בביתם הצנוע. סיפרו שבז'יטומיר, אוקראינה, סבא-רבה שלו היה גיבור מלחמה נגד הגרמנים, אך מעולם לא שמעו את אלכס מדבר על זה, תחת זאת הוא היה אוהב לספר שהוא אוהב לשמוע את אייל גולן. לגבי הסבא, רק אמרו שהוא איננו בגלל בעיה בכבד. לגבי אב, עד היום לא יודעים אצלנו בחולון מי היה אבא שלו, ובאמת גם כשאני נזכר בזה, איש מעולם לא שם לב שהוא איננו.

החבר הכי קרוב שלו היה נער ממוצא אשכנזי בן גילו בשם רון, שממש כמו אלכס התכחש למוצא שלו. לימים, אנשים הניחו שרון הסתובב עם אלכס מאחר שהיה היחיד שבא מאירופה כמותו, אך אנחנו ידענו שרון הסתובב איתו בגלל שרק מול אלכס הוא יכל להיות אמיתי ולהראות את האקצנטריות שלו מבלי לפחד שישפטו אותו. תמיד הסכמתי עם התיאוריה הזאת, משום שתמיד האמנתי שאי אפשר לעשות בושות מול רוסים. בנוסף, אלכס יכל לחבר אותו לחברה שמסביבם, וללמד אותו איך להתנהג כשהם בחברת אנשים, והרי הוא היה האשכנזי היחיד כנראה בכל העיר, לפיכך מישהו היה צריך ללמד אותו איך להתנהג עם חולונים כדי להשתייך.

הרבה דברים נאמרים היום על אליושה, והרבה תיאוריות נהגות לגבי למה קרה בדיוק מה שקרה, ואמנם האחת יותר הזויה מהשנייה, אך כולם מסכימים שנקודת המפנה הייתה באותו ערב בו נסע לתל אביב בחופש הגדול.

ידוע שהנוער מהפריפריה מתלהב לנסוע לתל אביב, וידוע גם שבאותם ימים היו "קווי לילה", בהם היו נוסעים כל הצעירים למועדוני נוער בעיר.

ובכן, לא אמתח אתכם יותר מדי ואגיע לעניין: היה זה בליל יולי חמים ולח שבו אלכס נסע עם רון ועוד שני חברים מקומיים שלו לתל אביב, וההתרגשות הפתטית בערה בהם. אחרי שהם שתו, רבו עם עוד כמה נערים מפריפריה אחרת, והתחככו בכמה צעירות בנות גילם, היו הם מוכנים לחזור לעירם עם סיפורים שיספיקו להם לפחות לחצי שנה, כשאותם אנשים הבחינו בו.

אלכס היה בהלם מהם, שהרי מעולם לא ראה דברים שכאלה בחולון: שישה גברים קירחים בסביבות גיל 40, עם מראה מזרח אסייאתי, לבושים בחלוקים אדומים הנתלים עליהם באלכסון מהכתף עד הרגל, ובידיהם תופי-מרים. ובכן, בדיוק פה כולם מסכימים שהכל התחיל: הגברים המזרח-אסייאתיים היו בהלם מאלכס לא פחות משהוא היה מהם.

אקפוץ ישר לעניין ואומר שבהסתכלם על אליושה, שיכור ועם חבורת אגרוף בעין, הם הניחו שהוא הגלגול של האל שלהם, סידהארטה גאוטמה, הידוע לכולם בכיונויו: "בודהה". הם החלו משתחווים אליו ומתקרבים לגופו משולהבים, אך מבלי לגעת בו, שהרי אסור לגעת באדם שנחשב לקדוש כל כך, ולא נראה עליהם אף קמצוץ מהשלווה שהייתה מאפיינת אותם כל כך בדרך כלל.

 

 

 

ההשגחה העליונה מגלגלת אנשים להיכן שהם, והכל לטובה, אך לא ברור מדוע אותם אנשים ראו באליושה אל, ואיך הכל השתנה מאז בקצב מסחרר כל כך.

תוך זמן קצר אליושה הנהיג את חבורת הטיבטים הגולים שסגדו לו על אף גילו הצעיר, ואפשר להגיד שכמו רבים בני גילו שרוממו אל מעל לכל דבר רק לשם התרסקות בסופו של דבר, עלה לו השתן לראש. כעת המונים של טיבטים גולים נהרו לארץ על מנת להנות מהשכינה של אלכס, והוא נהנה מכל רגע. את רון הוא מינה לכוהן ראשי, והיה נוהג בכפופיו כבעבדים.

נראה שתוך זמן קצר ה"קבוצה" של אלכס הרימה פרופיל קצת יותר מדי, וכעת משרד הדתות החל לרדוף אותם, הם לא קיבלו הסכמה לדרישתם לקבל שני שליש מהכותל, ואף קיבלו מכתבי איומים מפעילי ש"ס.

בסופו של דבר הם החליטו שישראל היא מדינה לא סובלנית שלעולם לא תרשה להם את חופש הדת לו הם ציפו, והחליטו להתמקם מחדש בארצות הברית, שם יהנו מההטבות של החוקה האמריקנית, כמו פטור ממס על אלכוהול ואפשרות להימנע מתביעות משפטיות על פדופיליה ושאר אישומים.

לא היה זה קל עבור כל בני הקבוצה, שהרי רבים מהם כבר היגרו פעמיים בחייהם אל מדינות אחרות, אך לא נראה שהייתה להם ברירה.

ושם בסן-פרנסיסקו חי לו אלכס, כמנהיג של טיבטים גולים, המאורגנים כמשפחת פשע לכל דבר. רון היה מוציא לפועל את העניינים ואחראי על האחראיים שמתחתיו. כן, הייתה שם היררכיה רצינית ומנגנון שלא היה מבייש את המאפיה בסיציליה בימי הזוהר שלה.

עם הזמן, האווירה בתוך ה"סדנה" הלכה ונהייתה יותר ויותר קיצונית, פנאטית, צרת אופקים, ולמעשה הורגש בה טרור תמידי ופחד. בחלוף תקופה קצרה מאוד, מבלי להגיד את זה במילים, נהיה ברור לכולם שגם אם היו רוצים, הם לא היו יכולים לעזוב.

לאחר תקופה, הממשל האמריקני החליט לבדוק מה בדיוק קורה שם, וסנאטור בשם תומס ג'ונסון מהמפלגה הדמוקרטית נשלח לבקר אותם.

אלכס היה מתוח, שכן הדבר האחרון שרצה הוא ביקור של איש ממשל בשטחי הארגון שלו, ואף יותר מזה הוא חשש מעצם העובדה שאנשיו יבואו במגע עם מישהו מהעולם החיצוני. אליושה כבר היה פרנואיד וסבל משגעון גדלות רציני, ולכן ציווה את רון להפיץ את הפקודה: להתנהג עם הסנאטור בחייכנות, ולא לספר לו שום דבר על מה שקורה במנזר.

"רק שיעבור בשלום, ואחרי זה הכל ימשיך כרגיל חושרמוטה", חשב לו אלכס, כשהוא לבוש בחלוק אדום וזרד של עלי דפנה על ראשו.

בשעה שהסנאטור ג'ונסון נכנס למנזר, אלכס פתח את הדואר שלו, שם ראה מכתב מהאדם היחיד בעולם שאלכס לקח ברצינות, אמא שלו.

במכתב שויקי כתבה לבנה, בו היא עוד קוראת לו אליושה, ניתן היה להרגיש את הסבל שלה מתוך המילים, ולרגע אחד המסר פילח משהו בליבו, כשקרא בו את המילים: "מה נהיה ממך?!", וכמעט שאליושה היה מוכן לשקול רגע את הכל מחדש, אלא שרון היה בפתח הלשכה שלו, מכריז על בואו של ג'ונסון אל אדמת המנזר.

ג'ונסון נתקל בחבורה של אסיאתיים חייכנים, לצד עוד כמה מאמינים מרקע אתני שונה, אך לאורך כל הזמן משהו נראה לו חשוד. לבסוף, מישהו הגניב ליד שלו פתק בו כתוב באנגלית: "בבקשה תשחרר אותנו, אנחנו כלואים פה ולא מורשים לצאת או לראות את המשפחות שלנו."

בעוד ג'ונסון יוצא משם, (איש לא יודע עד היום מה עבר בראשו באותו זמן), אלכס הגיע להחלטה מהירה: לחסל את הסנאטור. רון יצא בפקודתו וירה בסנאטור שתי יריות אקדח, רגע לפני שברח חזרה אל שטח המנזר.

ג'ונסון שכב על האדמה במצב אנוש, ומאוחר יותר מת מפצעיו.

אלכס כבר ידע מה זה אומר, שום דבר לא יוכל לחזור למצבו הקודם. הוא חשב על הבלתי נמנע: להתאבד. בעוד הוא שוקל את העניין הוא הסתכל על החסידים המפוחדים שלו, ורגש של שנאה דימונית השתלט עליו, כאילו הם אשמים במצב שהוא הגיע אליו. הוא החליט שהוא מפיל את כולם יחד איתו, והכריח את כולם להתאבד. הוא ציווה על רון להכין לכולם קוקטיילים המכילים ציאניד, ולכוון עליהם את אקדחו בעוד הוא מכריח אותם לשתות ולמות.

הגיעה השעה, ולאחר מכתב התאבדות וצוואה רוחנית שכתב, הוא צפה ברון מכוון את האקדח לעבר החסידים, ופקד על כולם לשתות, על מנת להיגאל מייסורי העולם הזה ולהנות מתענוג נצחי שמיד יבוא. לאחר שכולם נפלו, כולל את רון בעצמו, הוא עשה את הבלתי נמנע, ובעודו חושב על איפה הוא היה רק לפני שנה, לחץ על ההדק.

 

 

 

אחרית דבר

 

רון התעורר, וכמוהו גם שאר המאמינים. לתדהמתם גילו שהוא הציל את חייהם, כשהחליט להכניס להם שילוב של כדורי שינה לקוקטייל, במקום ציאניד.

כן, ברגע האחרון החליט רון להציל את עצמו ואת כל חברי ה"קבוצה".

וככה, כשהמשמר האזרחי והאף בי איי צרו על המקום ועצרו את כולם, הם מצאו רק גופה אחת.

בהוראת בית משפט, הם שרפו את מכתב ההתאבדות שלו, שהיה אמור להיות גם צוואתו רוחנית, וככה כל שנשאר מאלכס הוא רק סיפור.

 


חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  פתח תגובות מה נהיה ממך? / גלי צבי-ויס 26/8/2020 [ מס' תגובות : 2]
    נו, לפחות השאר ניצלו / אביב אריאל 26/8/2020
    נחמה קטנטנה... / גלי צבי-ויס 28/8/2020
  פתח תגובות אהבתי / שי?! 1/9/2020 [ מס' תגובות : 1]
    חחח תודה / אביב אריאל 2/9/2020
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית