משהו רקורסיבי

אהבתי אטביע בשירים

אשכיח ייסורי בין השורות

דפים בתולים ספגו  נהר דמים

שזרתי בין מילים נהר דמעות

אך כשהם כתובים, אותם שירים

וקרקע  פוריה  ספוגה דמעות

בין השורות נובטים הניצנים

הייסורים עולים בלהבות

והיגון הוא אב הדרקונים

לכל דרקון צמחו  ראשים - מאות

אני גדעת אותם בחרב המילים

ומנסה לקבור בין השורות

לדשן משובח היו מאות ראשים

געגועי צמחו ליער העבות

דואב ליבי ואין מספיק מילים

ואש נפשי אין די דמעות כבר לכבות