יצירות אחרונות
לא ממש ברוח (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (3 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (2 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (5 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
שירים
"הו מה אהבתי את יפי עינייך " המשורר והשיר לאה גולדברגואלו דברים שלא אני כתבתי ולא אני אמרתי. אלו דברים שמשוררת דגולה אמרה:
חמישה פרקים ביסודות השירה לאה גולדברג
ה. המשורר והשיר
את מבטך הטוב והתמים, תמיד גם בלילות, גם בימים שושן לבי פורח בגניך. ועת תציץ אלי מחלוניך שוטף אותי הרגש החמים וכל חלומותי פתאום קמים, רוצה אני לכרוע לפניך. הה, מה יקרו לי אלו העינים בהן נשקפת תכלת השמים, בהן צפון עמקם של הימים. הזמן חולף, הזמן זורם כמים, ובתוכו עומדים אנחנו שנים מאוחדים לעד, לעולמים. מה הוא שיר זה? מי שמסב את השאלה על תכנו של השיר, ישיב ודאי: שיר אהבה. מי שירצה לדייק יותר בהגדרה הפורמאלית יאמר: סונטה, שתוכנה הוא וידוי אהבה. שלא היו משוררים, סונטות לתוך אלבום-הזיכרון של בחירת-לבם. שבשבילו העבודה על השיר הייתה מלכתחילה תפילת-האינטלקט, ואלו טשרניחובסקי יצר את שיריו בדרך ההפוכה מזה. במקרים רבים, אולי המצויים ביותר, המשורר מתחיל את שירו ללא קונצפציה שכלית של מה שהוא אומר לכתוב, הוא רק חש תחושה מוזרה של הזדהות עם עולם שהוא בעת ובעונה אחת בתוכו ומחוצה לו, ותחושה זו כופה עליו דרך ביטוי מסוימת וביטוי דברים מסוימים. יש לנו עדות מופלאה של המשורר הצרפתי ארתור רמבו הרושם בפנקסו ברגע כזה את המלים המשונות: Je est un autre היינו: אני הנהו אחר לא -je suis אני הנני אחר. כאן לפנינו כמין יציאת האישיות מגבולותיה שלה ושליטתה על האובייקט וכניעתה לצו של איזה יש אובייקטיבי, המבקש לבטא עצמו בשיר. שליט בו, אלא גם הוא שולט בעניין, נדרשת ממנו לא התלהבות בלבד, אלא אותו ריכוז פנימי, אותה אבחנה דקה, שיש בה גם מן ההזדהות עם האובייקט, גם איזו מידה של ביקורת לגבי אותו אובייקט. האדם כאילו יצא מגבולות אישיותו, כאילו נתפלג, והוא בעת ובעונה אחת - אומר את הדברים ושומע אותם, מסכם סיכומים ובוחן אותם: הוא הנו הוא, הוא הפרט בכל הדריכות של אישיותו, והוא גם העומד מעל לפרט הזה כשופט עליון של מעשיו. אולי זה הפירוש השני של הפסוק אשר פסק רמבו: Je est un autre "אני הנני אחר".
הרגשת השירה היא סילוק חוש המידה היומיומי מן העולם, ביטול הגבולות, אבל היצירה השירית היא החזרת חוש המידה לעולם, מציאת הגבולות הצורניים, מתן הפרופורציה. ועל-כך אומר את הדבר היפה ביותר ההוגה הצרפתי ז'אק, מאריטן: "השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידים הלובשות כפפות של הגיון". הערה:
מאמר זה הבאתי לידיעת אלו שלא שבעו נחת מהביקורת שלי על יצירותיהם שבעיניהם נחשבו לטובות ויותר מזה, ואני מצאתי אותם טעוני שיפור ליטוש ועיבוד נוסף נגעתי לצערי בקודש הקודשים שלהם.)
אגב מעניין מה הם חשבו מלכתחילה על השיר שכתבה לאה גולדברג כדוגמא לשיר לא טוב. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |