סיפורים

פרח בר שלי

ניצב על גבעול מצהיב,כבר לא זקוף
פעם היה לתפארת מרחב ונוף.
 
היום, נכנע לאיתני הטבע
רוח סוררת וזועפת פגעה בו.
 
רגע לפני, אבקניו נישאו למרחקים
זרעיו נחים עתה בשדה חרוש.
 
תקתוק שעון לתזכורת והזמן אוזל,
מרחבים ושדות מוריקים מגוון וצבע
עליו טולטלו בזעף,נחבטית בקרקע צחיחה.
 
באין סוכך ומגן מחמה יוקדת,
עלי כותרת חיוורים נושרים אחד לאחד.
 
והיא,, טיפה אחת של צוף,נותרה בודדה
ממאנת להתאדות, מתחפרת בענף גוסס,
לשמור מצריבה נוספת.
 
כמו מבקשת לדחות ולדלג
על שלב שנחקק ונקבע בטבע,
שואבת ויונקת, מייחלת לחיים ופריחה.
 
 
הענף גווע, לשווא לגם ולא רווה
נאחז באדמה בקועה,בכוחות אחרונים.
 
יודעת,, הירוק והפריחה לא לעד הם
יודעת,,שלכת בפתח,קמילה ונבילה בה.
 
פעם באביב,הייתה כותרתו תפארת וגאווה,
סיום עונה וגורל בטבע, הפרח שלי נכנע.
 
אי שם בתלם זר, זרע טהור ממתין
להשריש ולהנביט, דור פריחה חדשה.
 
פרח בר, כבר לא שלי.
 

תגובות