שירים

כמיהה

היא בּוֹכה על שמים שחורים,
עננים
מרחב טורף אנשים
שדמעות בעיניהם,
כּאב בּגוּפם
והם מצַפּים.
 
מתכרבלת בּחיים
ימים בתוכה-אור וחשכה
כּמהה אל התכלת
להיות
בּין חיוכֵי מלאכים.
 
חושבת שתוּכל
שוב לזרוח בּנַשׁיותה,
חסד רפרוף
ריקוד מטוֹרף טמון
באֵיבריה.
 
למעלה-
זֶכר הזמן
שוקע,
נעלם.
 
 
 

תגובות