חזרה ליצירות
סיפורים

ארון השלדים של גברת שטרזנקראוס - פרק 2

ריף | (26/03/2007 14:44) | 119 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
מי מפחד מגברת שטרזנקראוס
=================
 
    שטרזן, מוכת תדהמה, העיפה מבט חסר אונים על גבר צעיר, העומד על ברכיו לפניה, לבוש בגדי מלצר שחורים, טרנד חדש שאמור היה לשמור על כבודו האבוד של שרות "לא כולל שרות".
היא הושיטה את ידה וליטפה את ראשו של הגבר הצעיר השרוע לרגליה.
     מגע שערו הגלי הרך והשופע היה נעים. היא מצאה את עצמה חוזרת ומלטפת אותו דקות ארוכות מבלי לתת דעתה על מעשה.
     תנועה זעירה מתחת לידה העירה אותה מההתמכרות הבלתי נסלחת למעשה הטיפשי. הוא הרים את ראשו. עיניו הביטו בה ללא מבוכה. במבטו הייתה מן תערובת  של אהבת אין קץ ונחישות שגרמה לה לקום מהכיסא  במהירות. גם הוא קם בתנועת בזק והתיישר כקפיץ מולה. בקול עמוק ונימה שלא הייתה סובלת צל צלו של סירוב אמר,
"שבי בבקשה, אנחנו חייבים לדבר".
שטרזן, מהופנטת, התיישבה מבלי להוריד ממנו את מבטה. הוא שלף כיסא נוסף, התיישב מולה והניח את כף ידו על גף ידה. הוא היפנה את ראשו לעבר בעל הבית שהתקרב אליהם בבהלה וזרק,
"הכל בסדר".
     מר חסון, שהיה בעלים של בית הקפה הזעיר והאלגנטי הזה, קפא במקומו, לא מאמין למשמע אוזניו. אחר כך חזר ונעלם בלוע הצונן של המטבח.
     הוא לחץ בזהירות את ידה, קירב טיפה את פניו לפניה ופקד עליה בקול שקט
"עכשיו לכי הביתה, תורידי מעצמך את כל התחפושת זונה הזאת, תתרענני, אני בא עוד שעתיים. חכי, אני מזמין לך מונית, מרלן".
הדם אזל מפניה. היא ישבה בשקט, מבטה מזוגג, מעורר רחמים וחיכתה. כנועה כמו ילדה קטנה שנתפסה על חם במעשה חמור.
לא עברו דקות ספורות ומונית עצרה חרש בכניסה לבית הקפה. הוא לקח את ידה, חיכה בסובלנות עד שנעמדה על רגליה החלשות והוביל אותה בצעד נמרץ אל המונית. הוא פתח את הדלת והיא צנחה על המושב האחורי הצונן. אחר כך ניגש לחלונו של הנהג והחליף איתו מילים ספורות.
     היא לא זכרה דבר מהנסיעה אל ביתה. לא איך עלתה לדירתה, לא איך התפשטה ונכנסה למקלחת, רק המים הקרים שזרמו על גופה הערום ללא רחמים גרמו לה לזעוק זעקת חיה פצועה. דמעות פרצו מעיניה, גופה רעד, טיפות דם בצבע הליפסטיק זלגו משפתיה, מתערבבות בזרם המים.
כך עמדה עד שצליל הפעמון נעץ את להבו בליבה.
היא לא זזה ממקומה, דלת הכניסה נפתחה.
היא עצמה את עיניה, חשה בידיו הלוטפות את שדיה.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות