סיפורים

רודן

הוא ישב שם ושתק, הוא רק רצה ללכת. אני אומרת לך , אם לא הייתי בוכה הוא היה טס לי אפילו מהחלון.

ואז , אחרי איזה שתי דקות של שתיקה הוא פתאום פתח את הפה, את יודעת מה הוא אמר לי? הוא אמר, את זוכרת את היום הגשום ההוא בפריז. רצנו ברחובות בלי מטריה עד שבסוף נכנסנו למוזיאון להתחמם.

אני הייתי משותקת ליבנת, משותקת. לא יכולתי לחשוב על כלום ולא הצלחתי לנשום עד הסוף, זה קורה לך לפעמים? כשאת מנסה למלא את הראות ולא מצליחה להכניס אויר?

והוא ממשיך,זה היה המוזיאון של רודן ואת ישר נכנסת לתערוכה הארוטית. אני הלכתי לידך ואת הסתכלת על הבחורות הערומות שמפסקות רגליים, נוגעות אחת בשנייה ובעצמן , מאוננות ! את מבינה את הקטע ליבנת? אני יושבת על המיטה ולא רואה מרב דמעות והוא עם העיניים בשטיח מספר לי על הציורים בפריז .היית צריכה לראות את הגועל במבט שלו כשהוא אמר לי, איך הסתכלת להם בתוך איברי המין , אני לא אשכח איך נצמדת לזכוכית כדי לראות מקרוב זוג קפוא בתנוחת חדירה . הוא דיבר כמו מבועה , לא זיהיתי את הקול שלו. הוא עצמו היה רגוע אבל כל מילה שיצאה ממנו הפכה אותי ליבנת.

ואז, מבלי להזיז את העיניים מהשטיח , הוא אמר לי , אני זוכר שחשבתי לעצמי איך אני לא מבין כלום באמנות ואיך שאת מתרגשת מאמן מהמאה התשעה עשרה שגורם לדוגמנויות שלו להתמתח כמו גומי עם תנוחות בלתי אפשריות ובשביל מה? בשביל איזה דף מקושקש .

לא הבנתי מה הוא רוצה , מה לפריז ולזה שהוא עוזב . היה כזה שקט בחדר ואני חיבקתי את הכרית והקשבתי לו ממנה, לא יכולתי להרים אליו את העיניים. חשבתי... לא יודעת, שאולי  אני אבין משהו, שאולי בסוף הוא יישאר.

ואז הוא אמר ,יצאנו מהתערוכה הארוטית והמשכנו להסתובב במוזיאון שבכלל לא דומה לתערוכה ההיא , את זוכרת את הפסלים מהשיש? את זוכרת את הפסל עם הראש של הבחורה? את "החיוך" ? ואת הפסלים של הידיים את זוכרת? והוא שואל ואני מנסה להבין על מה הוא מדבר, זה היה לפני שנה , חרשנו את המוזיאונים של פריז ודווקא את המוזיאון הזה אני בקושי זוכרת , אז עצמתי את העיניים חזק בתוך הכרית ואמרתי לו שאני זוכרת גינה ענקית ושהשירותים היו נעולים . והוא שתק , כשהרמתי את העיניים מהכרית הוא כבר הסתכל עליי. ליבנת, אני לא יכולתי לנשום, כל כך רציתי לענות לו את התשובה שהוא רוצה לשמוע , ולא היה לי מושג .

אז הוא אמר לי , אני זוכר. היה שם פסל של זוג מתנשק. כשנכנסנו לחדר פשוט נתקעתי מולו.

גבר ואישה ערומים , יושבים על סלע ומתנשקים. הגבר יושב והאישה נשענת עליו ומנשקת אותו, שמה את הידיים מסביב לצוואר שלו, החזה שלה כמעט נוגע בו, והוא כל הזמן שאל , את זוכרת? את זוכרת?  זה פסל מפורסם , אז אמרתי שאני זוכרת.

והוא אמר, אני נתקעתי שם מול הפסל ולא יכולתי לזוז, אני עומד ומסתכל וחושב לעצמי כמה שזה פשוט ויפה. היד של הגבר נוגעת באישה , לא בכוח ,מלטפת ,זוכרת?

ואני לא יודעת מה קרה לי, התחילו לרדת לי שוב פעם הדמעות האלה ואמרתי כן, כן , אני זוכרת. והוא חזר להסתכל בשטיח ואמר , את הסתובבת בחדר בלי סבלנות וכבר היית רעבה , את זוכרת מה אמרת אז? אמרת לי שאת הפסלים הקיטשים האלה אפשר למצוא מעוטרים על כל בניין  בפריז .

ואז הוא אמר ממש בחלש, כאילו לעצמו, אני חושב על זה הרבה מאז, פשוט לא מצליח לשכוח . ואז הוא קם מהכסא ,שם עליו את המעיל ויצא מהחדר.

את מאמינה לי שאני לא זוכרת את הפסל המזדיין הזה? לא זוכרת כלום.  

תגובות