יצירות אחרונות
הערכה עצמית (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (1 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (0 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
הגוון שלךְ (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -18/04/2024 08:34
תולים עיניים באלוהים (9 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -18/04/2024 02:16
שירים
אדומת השיעראיך אשכח את דמותה ורק אתמול ראיתיה שערה אדום אש, זועק,כאומר כאן אני ידידיי ומשהו בה למרות זאת לוחש , אך לא בשבילכם גוף בנוי, מושחל לבגדים שבין אלגנט,לצמוד מכנסיים שחורים חולצה חושפת כתפיים בגוון אדמדם מרוח ורוד במרקם משי עדין עליונית פתוחה מבליטה צמד תאומי צבייה עמידתה אינה זקופה אך כלל לא רפויה ,חורגת מבטה ממוקד בנכנסים ועגלותיהם עמוסות. בחרתי מקומי ליד עמוד בתוך המון ממתין, כמוה, נחבא, רחוק ,קרוב, בערבוביה, ,שרק שאוכל לבלוע את שהרשתה ללעוס וליהנות מהרגע איתה נראה לי שרק שנינו שם , השאר בחרו בשקיפות מלבדי איש לא שט לה ליבו, עבורם סתם אחת שצבעה שערה אדום במספרה שכונתית עבורי היא ניצבה בכל הוויתה , מאום לא החסירה ידעתי, לא לנצח אצפה בה מבלי כל הפרעה. לא היה ברור מי יקדים ויכנס הראשון
בני ,שכבר היגיע, ותוך דקות יצא לפגוש את הורי
ואולי זה שממתינה היא לו, או לה, להם להן ,לך תדע. אם כך או כך את מבטי איני גורע מזאת שאדום שערה פתאום משהו קרה, פישרו זר לעיניי , הבטתי בה, וראיתיה פתע ,כאילו ונורתה מתוך קופסה סגורה שאנוכי דימיתי כל העת כי פתוחה היא, פרצה דלתה בעוז, ובעוצמה החוצה יצאה, מפלסת דרכה משהו נע בה אל מחוז בלתי ידוע,אל תוך המון אל בין הנכנסים בבית הנתיבות בן גוריון, היוצאים, החוזרים הבאים ורמז אין מאין. אליו יצאה נפשה, אל זה שמתנהל לקראתה מואר בתוך המון דוחף מזוודות.ואז גם לראשונה ראיתיו בחור נאה בנוי לתלפיות כולו אומר חסד ואור יקרות נפשו יצאה אליה, ממאנת לחכות ,לא לחינם טס ט'ז שעות והמפגש ביניהם אלוהי. לא עוד געגוע , רק הוא והיא חיבור שאדם לא יוכל לנתק גם אם יבחר להשתמש ברוע אולי כי חוץ ממני לא הבחין איש שביניהם הם חולקים אלוה, כך ברגעים ארוכים חידשו ביחד אהבתם, ואנוכי צופה. ובני יצא גם הוא דרך השער. גם הוא בנוי לתלפיות, אריה צעיר כשראיתיו ליבי ריקד אליו כחתן לפני אהובתו כאב אל בנו. הנה הוא מתקרב אליה, אל אמו, אשתי, אליהם מצטרף גם אני ויחד מתאחדים ,חיבוק המוענק לבן חוזר שסוף כל סוף חזר עוצמים עיניים, נבלעים בתוך עוצמות של נפש גוף, שוכחים וכשנגמר החיבוק חזרו עיניי למקום בו לפותה היתה בזרועותיו אך היא כבר שם לא היתה . תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |