אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 204 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 26/4/1989
בן 18 עושה שנת שירות כותב סיפורים, כי עוד לא למדתי תסריטאות. אבל גם זה יגיע.
E-Mail:
ICQ:
170809877
תאריך כניסה אחרון:
07/03/2008 16:47:46

 
נושא: כותב מישל דה מונטן.

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
רגעים קטנים של אושר. - עודד ואש סיפורים (14/6/2007-19:13) 400 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה
ישבנו על ספסל בחוץ.
אחרי שתיקה של כמה רגעים היד שלה נשלחה לכיווני, היא ליטפה את ידי שלי. היד שלה הייתה קרה ומרוחקת, כמו כל הדברים הטובים.
הרמתי את ראשי לאט לכיוונה, היה לה חיוך ביישן על הפנים וסומק קל בלחיים. הסמקתי, הורדתי את ראשי מטה וחייכתי. ידעתי שהיא רואה אותי מחייך, וידעתי שהחיוך שלה גדל בעקבות זה, הרגשתי אותו.
אזרתי אומץ, הסתכלתי בעיניים שלה. היד שלי התחילה להתרומם, ושאלתי את עצמי אם זה מה שאני עושה או שפשוט היד הבינה שזהו גורלה. הנחתי אותה על הלחי שלה, תוך כדי שידי השנייה תופסת את היד שליטפה אותה. אותי.
כשנגעתי בלחיה היא הצטמררה, הרגשתי את החום שזרם ממני מתפשט בפניה. ככה היינו, כמה רגעים, אוחזים ידיים, אני מלטף את פניה. ואז צחקוק קטן של מבוכה, סומק קל בלחיים.
פיהקתי, ואחרי שתיקה ארוכה מלאת דיבורים היא אמרה "בוא, תשכב. היה לך יום ארוך" והיא סימנה לי להשען על ירכה. נשענתי. היא ליטפה את פני כעת, וידי לא עזבה את ידה.
ואז נשמעו קולות, נזכרתי איפה אנחנו. יושבים על ספסל מחוץ מועדון, מחוץ למסיבה ממנה יצאנו, כל אחד מסיבותיו שלו, ישר אחד אל השנייה. כמה חברות שלה באו, הן ראו אותנו והתחילו לדבר איתה. היא הסתכלה עליהן במבט מחוייך, ודיברה בצורה שהבהירה להן שאין שום בעיה שהן שם, אולי כי היא שמה לב לנימה בה דיברו, כאילו הן חוששות שיפריעו באמצע דבר מה.
וכך שכבתי על ספסל, כשראשי בחיקה שלה, כשהיא מדברת עם חברותיה. שמעתי אותן מדברות, על הכל, למרות שלא הקשבתי למילים. הקשבתי לקולה. ידעתי ששום דבר ממה שאמרה לא היה קשור אלי, היא לא התייחסה לזה שאני שוכב בחיקה. והחברות, כנראה מתוך הבנה שזה לא הזמן, גם לא הזכירו אותי.  אבל ידה, שליטפה את ראשי, סיפרה לי הכל. לא משנה על מה היא מדברת או לא מדברת, לא משנה עם מי היא מדברת, כרגע נמצא לה דבר אחד בראש - אני.

חייכתי לעצמי.

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות יד שמלטפת, מספרת סיפור / תמנע קורץ 14/6/2007
  ללא תגובות לעודד / [ 14/6/2007
  ללא תגובות ומשהו בתמימות הזו / מורן 14/6/2007
  ללא תגובות לא משנה עם מי היא מדברת, כרגע נמצא לה דבר אחד בראש - אני. / נאדין 15/6/2007
  ללא תגובות רומנטי / תו רוֹן 15/6/2007
  ללא תגובות עודד: מתוק, מעורר געגועים, ליטוף קטן שנותן כל כך הרבה. אהבתי מאד. אילנה. / אילנה קוסטיקה 17/6/2007
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית