יצירות אחרונות
בארץ ההפך (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -19/04/2024 11:04
לא ממש ברוח (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -19/04/2024 08:55
אֲנָשִׁים שְׁקוּפִים🌹🌹🌹 (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -19/04/2024 03:19
הערכה עצמית (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -18/04/2024 21:35
שיר השבוע - תפְזוּרוֹת (4 תגובות)
אלה לי /שירים -18/04/2024 21:33
שפה מיוחדת (2 תגובות)
*לנה* /שירים -18/04/2024 17:35
מילים אובדות (6 תגובות)
אילה בכור /שירים -18/04/2024 16:00
שיבואו ... / גופי זה שלי ... / תודה למגיבים. (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -18/04/2024 14:52
אבלות (2 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -18/04/2024 13:05
האור האחרון / יצחק אור (5 תגובות)
יצחק אור /שירים -18/04/2024 12:10
סיפורים
אשתי בוגדת ביאשתי בוגדת בי אשתי שוכבת עם רופא השיניים שלנו. אחרת מדוע לפני כל פגישה אתו היא מקפידה בהופעתה ועומדת שעה ארוכה מול המראה?! הרופא מתפרקד ערום על כיסא רופא השיניים, מכוון את גובהו לתנוחה הרצויה, ואשתי מחייכת אליו ומתפשטת. הוא מפעיל את צינור הפלסטיק הלבן, המשמש לשאיבת רוק מחלל הפה, ומעביר אותו על פני איברים שונים בגופה, מגרה אותה עד שיגעון. ואז היא מתיישבת עליו, והוא נבלע בתוכה, והיא מנשקת את תלתליו, מצחו, עפעפיו העצומים, קצה אפו, פנים אוזניו, צווארו ופיו, גוהרת ומרקידה את גופה עליו, מכוונת ושולטת. ועם תנועתם משקשקים כלי רפואת השיניים בקערותיהם, מעודדים את אדונם ומוחאים לו כף על הצלחתו. כבר שנתיים אשתי מנדנדת לי לצאת לטיול באיטליה, להחליק באתרי הסקי בצפון המדינה. שם במדרונות הסקי אשכנע אותה להיפרד משאר הגולשים, ולצאת לגלישה סולנית, רומנטית משהו. נפנה למסלול צדדי ובו נחליק להנאתנו, נופלים, קמים, צוחקים, זורקים כדורי שלג איש על אשתו. על סף התהום, אוחז בידה ואצביע על הסכנה האורבת מטרים ספורים מאתנו. נתקרב ונציץ לתהום הפעורה לרגלינו. אשתי תאמר: ראוי שנחזור. ואני אחזיק בשתי כפות ידיי את שתי כפות ידיה, ונעמוד פנים אל פנים, כשגבה מופנה לסוף הדרך, ואז אדחוף אותה תהומה תוך כדי השתטחות על בטני מונע מעצמי להיגרר אחריה. היא תיתלה בין שמיים וארץ, אוחזת בידיי, צועקת באימה: תמשוך אותי למעלה, אני פוחדת. וכך, בעודה מפרפרת, ונשמתה פורחת מפחד, אבהיר באוזניה האדומות והקפואות מקור, כי ידוע לי מה טיב יחסיה עם רופא השיניים. היא תבקש את סליחתי, תודה שטעתה ותנסה לעורר את רחמיי ותזכיר את הילדים וכמה אהבנו פעם. ואני אשמוט את ידיי מידיה והיא תיפול אלפי מטרים, ואת נפילתה שתארך כנצח תלווה זעקת אימים שתיפלט מפיה, והקול שיבקע מגרונה יתנפץ אל מול אחד הקרחונים, יישבר עליו ויותז ממנו לקרחון שני, וממנו לשלישי ולרביעי, כמו כדור בילירד הנכנס ללולאת זיגזגים ומתקשה למצוא את החור בו יבלע. התקשרתי לויויאן. היא עולה 250 שקלים כמו גם המלון. עלומים אלוהיים. התענגתי. מאוד. שכחתי מאשתי ומהרופא השיניים, ושכחתי מזעקות האימה המסוגלות להמיס קרחונים.
(הסיפור הופיע בכל העיר הירושלמי - שוקן-הארץ)
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |