יצירות אחרונות
בְּשׂוֹרַת יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא/ מאת: אהובה קליין (c) (0 תגובות)
אהובה קליין /שירים -29/03/2024 16:48
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (10 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
סיפורים
דג באמבטיה
דג באמבטיה
את זוכרת , אומרת לי אמא בבוקר , היום יום הדג. יום הדג הוא יום חמישי , זה היום שבו אמא הולכת לחנות הדגים , חוזרת עם דג חי עטוף בעיתון ישן , ומונח בסל רשת. ביום הדג , ממלאים את האמבטיה במים , זורקים לתוכה את הדג המפרפר , ונותנים לו עוד יום של חיים , עד יום ששי , שאז הוא מועלה מבושל וריחני על השולחן של ערב שבת. אני לא מרחמת על הדג , שגורלו ידוע מראש , ועוד פחות מכך לא מצטערת שלא מתרחצים היום , יש לי המון דברים חשובים יותר לעשות בשעות אחר הצהריים. לרוץ לחברים , ללכת לראות את הואדי, לחפש שבלולים או אולי אפילו למצוא צב . אבל אני כועסת על השליטה של הדג בחדר האמבטיה , ומה אם דוקא היום ארצה להתרחץ? ובכלל , תמיד נידמה לי שהוא מסתכל עלי , במבט מלגלג , מבט של ניצחון . יום אחד אני מחליטה לצאת למלחמה בדג . בעזרת חברים אנחנו חופרים תעלה בחצר , מניחים בתוכה כיסוי ניילון גדול כדי שהמים ישארו בתוכה ולא יחלחלו ממנה , וממלאים אותה במים. הלילה של יום חמישי הוא ליל הקרב . בשקט מתגנבת לחדר האמבטיה , מוציאה את הדג ומביאה אותו לביתו החדש. כאן מקומך אני אומרת לו ברשעות , והולכת בהנאה של ניצחון חזרה לחדר. הלילה , אני יודעת , יהיו לי חלומות נפלאים. למחרת , בשעות הבוקר המוקדמות נשמעות צעקות רמות , זו אמא שצועקת בדרכה מחדר האמבטיה , עיניה זועמות , וצליל קולה עולה ויורד בזעם אמיתי , "איפה הדג ? מה עשית לדג ? " אל תיבהלי , אני מרגיעה אותה בשלוה , הדג נמצא בביתו החדש , בואי תיראי .
ובאמת , בחפירה שלי שט לו דג ענקי , כפול בגודלו ממה שהיה , שט לו נהנה, וכשאף אחד לא ראה , אפילו הוציא לי לשון מתגרה . באותה שבת לא אכלנו דג , אפילו אמא נירתעה ממנו , ואילו הדג שבתעלה , גדל מיום ליום עד שמילא בגופו כמעט את כל התעלה , ואז , בוקר אחד , נעלם. מאז , לא אוכלים אצלנו דגים , לא מכים בראשם בפטיש , ולא עומדים לידם עד שיפסיקו לפרפר .
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |