סיפורים

זכרונותיו של "עגלון" יהודי

קטע מספר זיכרונות ילדות שכתבתי זכרונותיו של "עגלון" יהודי

 

אהבה - סקס - ואכזבות

 

 

שלושת אלה הולכים יחד. לא תמיד כל השלושה, אבל אכזבות תמיד יופיעו,לפעמים באיחור.

בחצר בית הספר עברתי את החוויה המינית הראשונה שלי. כאשר שיחקנו שם,הציעה לי ילדה אחת לשחק ברופא וחולה. היא אמרה שהיא תהיה הרופאה ואני אהיה החולה. הסכמתי.

בחצר הייתה ערימה של רהיטים. זחלנו מתחת לערימה. היא אמרה לי: "תוריד את המכנסיים, אני צריכה לתת לך זריקה, אתה חולה מאוד". הורדתי! היא הוציאה סיכה ודקרה אותי במקום עדין בגוף. אני לא יודע מה יצא לה מכל זה, אבל אני הבראתי מייד. כפי הנראה לילדה זו היה ניסיון רב ממני. אין ספק שהייתה זו החוויה המינית הראשונה שלי. זה לא היה הכי נעים, אבל גם האחרות לא היו תמיד נעימות.

 

בתקופה זו קיבלתי גם את ההדרכה הראשונה בעובדות החיים. ישבתי עם ילד מהרחוב על מדרגות הכניסה לבית דודתי. הילד, שהיה כבר "מומחה גדול", סיפר לי איך באים ילדים לעולם. הוא אמר שאבא מכניס לבטן של אמא סוג של נוזל, (הוא קרא לנוזל בשמו) הבטן של אמא גדלה, ולאחר זמן מה זורקת החסידה את התינוק דרך הארובה למיטה של אמא. כך באים ילדים לעולם. ניסיתי לחלוק על דבריו ושאלתי למה החסידה באה רק לבית החולים, כי זכרתי שאת אחותי הביאה אמא מבית החולים. הייתה לו תשובה משכנעת: בבית החולים הארובות גבוהות יותר ולחסידה נוח יותר. זה היה בהחלט משכנע. יחד עם זאת, הוא הזהיר אותי שיש כאן סביב כל העניין גם משהו מסתורי ולא לגמרי ברור ואסור לדבר על זה עם מבוגרים, כי הם לא מבינים בזה שום דבר, רק אנחנו הילדים יודעים את הכול.

לא היה לי עם מי לדבר על זה. באותם הזמנים לא ניתנו כל הסברים או הדרכה לילדים בענייני סקס, היה זה טאבו מוחלט.

 

חוויה נוספת בילדותי בנושא זה קשורה לדייר המשנה ששכר חדר בדירתנו. היה זה מוסיקאי צועני צעיר, שניגן על צימבלום, כלי מיתר, הדומה לפסנתר אבל עם מיתרים בחוץ, והנגן מקיש על החוטים בשני מקלות. בהונגריה כלי נגינה זה די נפוץ. בארץ לא ראיתי כאלה.

יום אחד, בשעה ששיחקתי ברחוב ליד ביתנו, הופיע הדייר שלנו והציע לי להילוות אליו לביקור אצל אביו, שגר לא רחוק. הלכתי איתו. הייתי כבר יחסית גדול, בערך בן שבע או שמונה.

ברחוב מקביל לרחוב שלנו היו שני העסקים של האבא: שני בתי בושת לתפארת. הבית שנכנסנו אליו לא היה שונה מכל הבתים בסביבה. שער גדול מעץ, שבו יכלו להיכנס עגלות רתומות לסוסים, בעלי חיים וכדומה, ושער קטן להולכי רגל.

נכנסנו לחצר. מסביב ישבו היפהפיות על שרפרפים. חלק קילפו תפוחי אדמה, כנראה לארוחת הצהרים, חלק השתזפו בשמש. הן החליפו צחוקים עם הדייר שלנו, צבטו בלחיי, שאלו אותי שאלות שונות.

אחת הגברות, אני לא יודע אם היה לה תפקיד מיוחד, הזמינה אותי לעלות איתה לקומה השנייה לשתות איתה "לחיים". עלינו, היא פתחה ארון, כנראה בר, ומזגה לי כוס סודה בכוס גבוהה והוסיפה מנה גדושה של מיץ פטל. עד אז אפילו לא ראיתי מיץ פטל, ולא ידעתי על קיומו. הבחורה עמדה והביטה איך נהנתי מהשתייה. נהניתי מאוד!  משקה כזה  חלומי לא טעמתי מעודי. אני חושב שההנאה שהרגשתי באותו זמן הייתה גדולה מכל ההנאות שהרגישו אי פעם בבית הזה. מרוב התרגשות שכחתי להודות לה.

היה זה ביקורי הראשון והאחרון בבתי עינוגים מהסוג הזה, אבל נהניתי מאוד.

הדייר שלנו הזהיר אותי לא לספר בבית איפה הייתי. לא סיפרתי!

 

 

אהבתי הראשונה הייתה ילדה שלמדה בכיתה מקבילה. זה היה בכיתה ב' או ג'. יתכן שהייתה זו הילדה שרקדה בלט בחגיגת בית הספר, אולי אחרת. אבל הייתה זו הפעם הראשונה שמי שהתאהבתי בה לא ידעה עלי, אבל לא האחרונה. היו עוד אהבות כאלה, שרק אני ידעתי עליהן, ואילו הנאהבת לא ידעה. זו, כאמור, הייתה הראשונה.  אירועי הגירוש והמחנות הפרידו בינינו לכמה שנים.

לאחר כעשר שנים, כאשר הייתי חייל בקיבוץ יד-מרדכי, ראיתי אותה עובדת בגן הירק של הקיבוץ. שנינו השתנינו מאז ימי בית הספר, אבל אני בטוח שזו הייתה היא, אהובתי הראשונה.

פתחתי איתה בשיחה. היא לא הכירה אותי וייתכן שכלל לא ידעה עד אז על קיומי.

באותו זמן היו לי כבר אכזבות חדשות, וזה עזר לשכוח את הישנות.

 

עד כאן קטע הזיכרונות

 

           

              מתוך מאמר שפורסם בעיתון új kelet ב 9 ליוני 2006

הערכה והכרות עם ספרו הביוגראפי של יואל פלדמן "זכרונותיו של עגלון יהודי"

                        נכתב ע"י ד"ר צ'וקש יהודית אוניב' דברצן

 

 

ספר ספור חייו של המחבר הוכן בקפידה רבה הן מבחינה פילולוגית והן מבחינה היסטורית.

המחבר מספר את תולדות החיים של משפחת שוורץ ומשפחת פלדמן, שסיפורם

הוא סיפור חיים של משפחות יהודיות רבות בעיירות הקטנות בהונגריה.

תיאור החיים היום יומי של מאבק ועוני נשבר באחת עם הופעת גזרות השואה

שבאו על הקהילות אלה.

הסיפור של המחבר הוא בעל ערך נדיר הן היסטורית והן ספרותית של הווי החיים, הלימודים וחיי הדת המתוארים בספר עד שבירתם ע"י השואה.  בתרבות היהודית יש דגש חזק על הצו מספרי הקודש "זכור".

בסיפורו האישי מתעלה המחבר על המיוחד למשפחתו ופורס תמונה כללית על ההתרחשויות שהיו חלק מתולדות היהודים בעירנו. חיי הקהילה משתקפים לפנינו כפי שנראו בעיניו של ילד בן 10-11.

 

המחבר לא חוסך מלספר על חוויות ילדות הבאות לשמח את הקורא, יחד עם זאת נשאר נאמן לאירועים ההיסטוריים כפי שנחקרו על ידו ואומתו גם על ידי.

חייו של יואל פלדמן נעשו עשירים שלא באשמתו באירועים כגון: עלייתו של הרודן הורטי האנטישמי,  מלחמת העולם השנייה, הגרוש למחנות, השיבה הביתה ולבסוף ההתיישבות בארץ ישראל.

יואל פלדמן בספרו ממלא חובה למשפחה יהודית ולכלל המשפחות היהודיות בהונגריה.

הוא מביא לנו את הערכים הנעלים של החיים היהודיים, את הריחות, הצבעים,

המנהגים אשר כמעט ולא נשארו בזיכרון הקולקטיבי אבל אליהם אנחנו מתגעגעים כל כך.

התמונות שבספר עבורנו הם דמיות קפואות, אך בכל זאת עוזרות לנו להחיות כמה דורות של חיים.

 

אפשר לרכוש את הספר תמורת 50 שח' לפי הכתובת: יואל פלדמן הנשיא הראשון 23ב רחובות-76302

 

 

 

 

 

תגובות