תלתלים על חוף

כששמש מעלינו כמו שני מאוהבים תמימים......................אל קרניי השמש מפנים את הפנים

והגלים שוטפים להם את קו החוף.............................ומספרים סיפור לצליליי כינור ותוף

האופק הא כל כך רחוק, נדמה שאין לו סוף................................ואל האופק ציפור נוסקת במעוף

עינייך כה חודרות ושואלות לאן תוביל הדרך בה אנחנו צועדים........באם לתהום או אולי לעננים

ותלתלי ראשך נעים להם ברוח פעם לימין ופעם לשמאל...............מביטים, צוחקים ,ויוצאים במחול

כאילו הם רוקדים................................................................................כאילו הם לוחשים

ואושרי ממלא אותי עד סוף האופק................................................והלב פועם ומסביבו הנופך

וכל מגע שלך מגביר לי את הדופק..........................................וקורא לי.......אלי חלונך להתדפק

ויודע שזו אהבה רגעית שכרון חושים.......................................ויודעת שמיסביב עיניי רעים וניצים

אני נשוי וגם את, ועל פניו זה לא ממש מתאים........................ורוצים ורוצים ורוצים

אבל הלב יודע לדבר מתוך עצמו................................................הוא פועם בקצב משלו

ואין בו היגיון והוא הולך לאן שהוא מוביל........................................לפעמים בצער ולפעמים בגיל

ולא שואל כיצד זה יגמר,ואיך כל זה התחיל........................כי זה שונה ולא רגיל

ועם כל זה וכל הפחד וההתרגשות....................................ועם חוסר הנגישות

אני מקווה בסתר לב,ובעוצמת הרגשות.................................שבוערים בלהבות לוחשות

שמידי פעם אפילו לשעה קלה....................................תבוא....ההקלה

נוכל רק שנינו,לבד,לחופו של ים ושמי התכלת.................לחלוץ סנדלים חסרי תועלת

לחבק להתנשק להשתטות.....................................ואת כל הפנטזיות ...לחוות.....

 נישמתי....