יושבת את שם במרומים

מביטה על כולנו במבטך התמים..

העבים מתקרבים השמיים כהים

גם הם עצובים על כך שהלכת מאיתנו

לעולמים..

כמה עצב כמה דמעות

הלכת מאיתנו ולא הספקנו לך להודות..

אותך לעולם לא נוכל לשכוח

ומבקשים ממך , תני לנו כח..

מנסים על הגעגוע להתגבר

אך הוא לא עוזב ותמיד תמיד חוזר

דמעות שחונקות דמעות של כאב

יוצאות ממקום עמוק – יוצאות מהלב

זה חוזר מידיי יום

כשאנו עוברים על יד המקום

שבו אכלת וישנת ויכולת גם לחלום..

קשה להאמין שאת כבר לא שם

קשה סבתא, אך כך כתוב: "זו דרכו של עולם.."

ודעי לך שאהבתנו לעולם לא תחדול

אנחנו סבתא נמשיך לגדול..