יצירות אחרונות
צבוע (3 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (7 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
הַשֶּׁקֶט יַפְעִים בִּי שִׁיר - בהקדשה לרבקה עם המונה ליזה (13 תגובות)
אביה /שירים -24/04/2024 07:39
להתראות יקרים! (19 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -24/04/2024 07:28
שירים
געגועים לזמן רחוק הם לפעמים כמו צלקת, אני אומרת המון, כשאני בעצם שותקת. ואפשר לקרוא לזה כאב, או סתם עצבות שעוד מעט תחלוף. אף אחד כבר לא אוהב. זיכרונות צפים על פני החוף. מנסה להמשיך, אבל מבינה שנגמר, גם אם ארצה, כבר לא יהיה מחר. אפשר לשבת על הדשא, לספור טיפות של גשם קר, להמחיש את ימי, שהולכים ונגמרים. אני עדיין לבדי, מנסה להבין שמאוחר, כשפרחים לידי, שבים ונסגרים. ומתקרב הרגע, שבו פתאום הכל מובן. ומתקרבת, העצבות, כשמבינים שאין לאן. ככה זה נגמר, כמו סיפור שאין לו סוף, וגלים, כחולים, עוד צפים על פני החוף. יושבת, מחכה, שיד חמה תיגע, מועדת, מבינה, אין מי שישמע. סוף השיר, נגמרה לה עוד תקופה, עד שכבר יאיר הבוקר, תשתלט החשכה. לא לברוח, רק ללכת קצת יותר מהר, שלא בלי כוונה- ליום מותנו נאחר. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |