הגר

עיניים היו לה-

נחושת רקועה,

קמטים בוהקים באור שמש

משיבים בבואתי שסועה.

גומה בסנטרה-

טביעת אצבע,

מגרעת נחמה בעורה המוזהב

שלא אשכח בצלם מי נבראה.

במדבר עולמי

הצר כגשר,

מילאו זרועותיה

את אפיקי נעוריי.

מילים היו לה-

פירות עץ הדעת,

מתיקות עכורה בשפתה

עבודת-אלילים באוזניי.

שיערה על כתפיה-

כרעם מתגלגל,

ברקים נשרכים לפניה

מכים את עיניי בסנוורים.

ובעולמי שצמח

ועלה על גדותיו

מפאת סירובה

להכיר בדתי,

מדבריות אהבתה

היו לצלקת

בעורו של אהוב נעוריי.