סיפורים

גם אתה חושב עלי לפעמים

חלמתי עליך אתמול. לבשת את המגפיים שאתם ראיתי אותך בפעם הראשונה והחזקת את דיקסי ליידי הגיטרה המועדפת. באותו חלום אמרת לי רצית אז הנה, רק בשבילך, יפה שלי.

כמו אז אמרת לי, שונא מזרחית, אבל אייל גולן לבקשתך. פרטת בעדינות באותם מיתרים שראיתי אותך מרעיד בפראות, הסתכלת עלי ברוך ושרת, יפה שלי, את כל מילות האהבה אקשור בסרט ....כשסיימת אמרת גם לה שרתי את השיר, היא בקושי דיברה אבל אמרה לי תשיר לי את השיר ההוא.

את יודעת, זאת הפעם האחרונה שראיתי את אמא שלי. הבטחתי לה אז שאהיה רופא והיא רק הסתכלה עליי באותו מבט שאומר מימך יצא משהו? בכל זאת שרתי לה.

את הגעת ראשונה למטרות ואני קצת אחריך. תמיד הקדמת אותי בתובנות.

תגיד חאן יקירי, אתה באמת חושב שיש כאן תחרות? אין כאן, שנינו עשינו את הטעויות שלנו. אתה עם רוקמת התחרה ואני אתו.

אמרתי לך שאין יום על לוח השנה שאני לא חושבת עליך.

לפעמים, כשאני נורא מתאמצת אני יכולה לראות אותך תופס אותה מכופף את הצוואר המוצק שלך, פורש את הרגליים קדימה, השיער הארוך שלך נופל ומסתיר חלק מהפנים ואתה שר לי  change the world. אם רק יכולתי הייתי משנה אתך את העולם baby if I could. כשניגנת ג'ימי הנדריקס בדבקות קדושה, אהבתי להסתכל על שרירי הפנים שלך נמתחים ומשתנים בהתאמה לאצבעות.

שאלת את כועסת, עניתי, עליך לעולם לא. אתה כבר שייך לעולם החלומות הרבה מאד שנים. כמו הלוגרמה ישנה שנעלמת בנקודות.

אתה יודע מה, אני רק משתדלת מאד, לא להגיע להופעות בלוז. חוצמזה סתם לפעמים כשאני רואה גיטרה חשמלית בחנות מוסיקה, אני נזכרת בך, אבל נו....כבר סיכמנו שאין יום שעובר ואתה לא איתי.

משחזרת את היום שבו נפגשנו. יצאתי מהתיכון, עברת לידי ואמרת תגידי ראית להקת כלבים עוברת כאן? צחקתי אתך. מאותו יום הגענו לשם אתה ואני. שעות של שיחות שעות של תוכניות אתה ואני אני ואתה.

ביחד קנינו בתים מלבני בזלת בגולן, גידלנו סוסים וראינו את הילדים שלנו גדלים אל מול כנרת.

כשעזבתי ידעתי שהכל נגמר. ניסיתי לשמר נסית להתקרב אבל הייתי כבר רחוקה, בעולם שלי. בפגישה הבאה אמרת לי קראתי את המכתב שלך הוא היה מוזר, עכשיו אני מבין למה, האגרונום הזה איתך. 
אז לא ידעתי שהמבט הזה שלך ילווה אותי שנים. שנים ארוכות של חיפוש אחרי מה שהיה ואיננו. לא ידעתי גם שתקופות חיי ימדדו בפרקי הזמן בין פגישה לפגישה איתך. חאן, סיפרו לי שאתה לא מאושר, סיפרו לי על שנים של בדידות, על שנים של כעס, על שנאת נשים.

הבחירה שעשיתי הייתה קשה, יותר לי מאשר לך אבל מי מודד.

חיכיתי שתבוא ודמיינתי את הרגע שאראה אותך. יצאתי מהרכב ועמדתי עם הגב לכיוון הנסיעה, כי הצפייה במכוניות העוברות במהירות ולא עוצרות היתה קשה מדי גם בחלום. דמיינתי כל כך רחוק שכשעמדת מולי הבנתי שלא שמעתי את הרכב עוצר. עמדת מולי וחיבקת. כל כך חזק חיבקת שכל האוויר נעלם והעולם הסתחרר. את התחושה אני יכולה לזכור גם כשאני ערה. עונג וכאב חברו להם באותו רגע לכדי מפלצת ענקית שהותירה אותי בלי מילים בלי נשמה. התכופפת ונשקת לי על השפתיים כאילו אתמול נפרדנו והיום אנחנו כאן. הסתכלת עליי באותו מבט רך בעיניים השחורות שלך ואמרת , את יודעת קוראים לזה אהבה שהחמיצה. ,תביני, לקח לי שנים להוציא אותך מחיי ואין לך סיכוי להיכנס חזרה. שאלתי למה קראת לי? ענית סתם כי רציתי להגיד לך, שאת כבר לא אצלי בלב.

שיקרת.

אני יודעת.

אבל שוב כמו בסחרור אני הלכתי ואתה הלכת ונשארנו עם אותו טעם על השפתיים ואותו כאב בלב.

אני לידך חאן מחזיקה לך את היד חאן, לא עוזבת, אל תלך עוד חכה..

אני יודעת שאתה אוהב. אני יודעת שלרגע לא שכחת.

רק תגיד לי, כל פגישה שלנו תמיד לוותה בפרידה כל כך כואבת, בכל זאת אתה קראת לי כל פעם, רק כדי לומר לי שאני כבר לא אצלך בתוך הלב. אם אני לא שם. אז מה כן שם.

מה חשבת שיקרה?

שתקרא לי בטרוף בכל פעם שהנפילה קרובה?

אני באתי, תמיד הגעתי, בד"כ ידעתי לפני שכתבת לאותה תיבת דואר שהייתה רק שלי ושלך. מעולם לא קרה שקיבלתי מימך מכתב ולא הלכתי לאסוף למחרת היום. בטח חשבת שאני ניגשת לתיבה כל יום.

 חאן אהובי, תגיד אתה חושב שאפשר להוציא פטנט על סבל אנושי לאורך שנים שגזרנו על עצמנו?

חכה, אתה לבן מדי חאן,  אחמם לך את היד. תמיד הידיים שלך היו כל כך חמות הן קרות עכשיו.

אמרת לי ללכת, אמרת לי לברוח, אבל לא הקשבתי. ממרחק של זמן הבנתי כי ברגע שאלך אצטרך לאסוף את כל הכוחות שאין לי בשביל לברוח גם מימך. אז נשארתי שם בגהנום הפרטי שלי.  אתה תמיד אמרת, תזכרי את שלי בנשמה.

תלך עכשיו, תלך. לא אתה לא משאיר אותי לבד. עוד לא הבנת שאם לא היית שם  לא הייתי שורדת דקה. גם עכשיו אתה איתי, רק איתי. כשבלב של כולם אתה כבר לא קיים ובמציאות של כולם נעלמת והקמטים פסחו עליך.

תגיד יקר שלי, יכולנו אחרת? משהו בכלל יבין את הסיפור על נסיכה כוזרית וג'ינג'יס חאן?
©כל הזכויות שמורות לי.
 

תגובות