כתוב לי שיר

זרעים/ ס. מאיר

גַלי הרוח נשאוהוּ, שוחקות דמותו

צף על פלגי מים, לא יכניעהוּ

תלוי בין שמים וארץ

צונח חרישי נכון למגע

תש כוחו ממסעו

הוא בגפו, בבדידותו

צפד צורתו, כאוד עשן

מנוכרת סביבתו

חשכה משתלטת,

תרדמה עמוקה נופלת

חולף זמן, ושכחה מנחמת

וציץ מבליח,

עוברו שולף נצרון

קרן אור זוויתית

קורעת עננה חמקנית

מכה בפדחתו החושפנית

נחמה מועטה

נושא הוא עינו מעלה

וטיפות מים יבשות המה

לא יכלו לשריונו,

חש כמו עבד המבקש להתיר כבליו

ויורד ים לפיסת אדמה

כמו הבל למנחתו

וקין לקנאתו

וכמו הוגה לדעה

ואישה אל תשוקתה

ותאוותו היא פשוטה

לחוש לרגע בכוחה של בריאה

ולהצמיח כברו, זרעו של חיטה