אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 240 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 30/9/1935
אני עוסק בציור ובכתיבה מזה שלושה עשורים.אינני מוכר עדיין לדאבוני, אך חמישה סיפורים שלי התפרסמו בשדמות ובעולם האמנות בשנות השמונים. בשנת 2002 התפרסמה נובלה שלי בשפה האנגלית כספר אלקטרוני באתר של ספרות אלקטרונית. ניתן לקרוא סיפורים קצרים שלי גם בעברית באתר SCRIBD.COM - ובאנגלית בלבד באתר GATHER.COM
E-Mail:
אזור מגורים: פתח תקווה
תאריך כניסה אחרון:
23/10/2008 19:31:53

 
נושא: כותב מישל דה מונטן.

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
סקוטש פרייה - חיים קדמן סיפורים (14/10/2008-18:59) 455 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

  "שקיעה אפריקנית" - קטע מנובלה

 

'זהו, הספיק להיום!' הכריז עברון מחלץ את ה-פיז'ו לאחור, מבין כלי הרכב המהודרים של השרים, והמהודרים פחות של עוזריהם. לפני הפנייה לשדרות העצמאות עצר.

'שישים וחמישה קילומטר מכאן, ' הצביע בידו לכיוון הנגדי, 'דיאלו, העיר השניה בגודלה כאן, עיירה עלובה למעשה ותו לא! החווה נמצאת חמישה קילומטר מערבה לה, ותודה לאל גם חמשת הקילומטרים הללו סלולים. האם שמת לב?' שאל מבלי להפסיק את שטף דבריו. נעים היו לעבר הצומת ועברון לא חדל ללהג, אלא להפוגות קצרות של שניות מספר בהן היה בוחן את כלי הרכב הבאים מולם, והניף זרועו מדי פעם בברכה, לאותם ממכריו שהצליח לזהות.

'...מהצומת או ככר הנשיא, מפגשן של שדרות העצמאות  ושדרות הנשיא דיבואה, שאין בהן עץ אחד לרפואה דרך אגב' הוסיף בצחוק לעגני, 'אתה מגיע לכל מקום שניתן להגיע אליו בעיר הזאת. אם בקצה ממנו באנו מצויים משרדי הממשלה והדרך לדיאלו, בקצה השני של מצוייה הדרך אל חוף הים והנמל. מאידך בקצה האחד של שדרות הנשיא דיבואה, אתה מוצא את הרובע החדש ובמנוגד לו את המלון והדרך לשדה התעופה בקיצור הכל מצוי בקצוות במדינת השוליים הזאת.'

שץ התעייף, רדום קמעה מהרהר היה בדברי השגריר מאמש, ובאותה העת האזין בחצי אוזן לעברון. התקרית הקלה של הבוקר המחישה לו מעשית, עד כמה קל היה לאבד את המוסרות ולהתפרץ בחמת זעם, כנגד כל התגרות קלה וחסרת חשיבות כאשר הגורם הישיר לתופעה הזו, הוא האקלים הקשה מנשוא. המחשבות שהיה מהפך שץ במוחו, אודות הצדק בדברי השגריר, הרגשתו הלא-נעימה הבוקר בעקבות התקרית, חסרת חשיבות ככל שתהיה הרדימוהו כמעט.

'אז מה, גמרנו, חוזרים למלון?' שאל במבוכה מהולה בספקנות.

'רק אל תשתבץ לי פתאום, תחזיק מעמד, אוקי?' הביט בו עברון משועשע. 'אני עושה לך סיור מודרך בעיר, גם זו עבודה לא? בסך הכל אתה צריך להרגיש הרבה יותר טוב כעת, כך לפחות אתה נראה לי.'

'כן, תודה אני מרגיש בסדר גמור.' השיב שץ מתמתח במושבו. 'אני מת לשתות'

'אין בכלל בעיות!'  קטע אותו עברון. 'אנחנו בדרך ל-אסטרו, הכולבו הכי גדול כאן.' הסביר לו עברון. 'זה אולי עוד שתי דקות נסיעה, ושם כבר נשתה. אתמול כשחיכיתי לך בלובי של ה-"אקס", פגשתי את ארנו, המנכ"ל של האסטרו והוא סיפר לי שמשתחרר לו הבוקר משלוח חדש מיפן. העניין הוא שאני צריך שעון חדש ואני רץ אחריו כבר שבועיים. כך שסיכמנו להיום בסביבות אחת עשרה בבוקר. הוא הבטיח לי שעד שאני לא רואה את הסחורה הוא לא מפיץ אותה למכירה. הוא מביא כתריסר שעונים במכה, לא יותר ואם אנחנו לא נהיה שם עד לצהרים, ישארו רק הפרוספקטים, מבין? איזה שעון יש לך דרך אגב?' שאל את שץ בעניין.

'דוקסה', השיב שץ.

'אז כדאי שתרכוש לעצמך אחד כזה, סייקו, יפני. משום שהשוויצים לא מחזיקים מעמד פה משהו דומה לזה, רואה?' אמר מטה שמאלו בכיוונו של שץ. 'יש לי אותו כבר שנה שלמה, ובחוג שבו אני מסתובב, אני לא יכול לענוד אותו יום נוסף אחד, אחרי שמגיע משלוח לאסטרו.'

'ומה אתה הולך לעשות בשעון הזה?' שאל שץ בהשתאות משתדל להסתיר תדהמתו.

'אוה, את זה? מכרתי אותו לפריאל בחצי מחיר, אתמול כשחיכינו לך בשדה. ' השיב עברון כשהוא תר בעיניו אחר מקום חנייה הולם. 'הוא צריך אותו לבוי שלו, כמתנת פרידה לפני שהם עוזבים. אפרופו הבוי שלו, הוא עובר אליך עם חוזה השכירות על הבית בחווה זה הנוהל.' מחנה את הפיז'ו סמוך לשפת המדרכה, העיף עברון מבט מהיר בשץ, שמא יש לו השגות כלשהן. 'זאת המשפחה הישראלית השניה שהוא משרת. הוא מהיימן, חרוץ לא פחות מהבוי שלי הייתי אומר.' הוסיף בהדגשה, תוך כיבוי מנועה של המכונית - ותוך כדי הצצה בשעונו המשיך לשאת דבריו. 'היו להם שני שרתים עד לפני חצי שנה, אחד טיפל בילדים והשני בישל ודאג לניקיון הבית. השנה הם העלו לטבח את משכורתו באיזה אלף פרנק אני חושב, ואת השני שלא היה מוצלח במיוחד הם העיפו, נפטרו ממנו. אז הרעיון הוא שתקבל שרת שאתה יודע מראש מיהו ועם מי יש לך עסק, ולא תעסיק מישהו שלא אתה ולא אנחנו מכירים. טוב בכל מקרה, מחר נצטרך לקפוץ לשם, צריך לראות מה קורה איתם וכך תוכל לברר כמה הם משלמים לו, ופרטים נוספים שיכולים להביא לך תועלת מרובה.'

שתיקותיו של שץ לא הפריעו לעברון במיוחד, אלא שברגע זה לא היה לו ברור מה מתרחש במוחו של האגרונום. 'משהו מטריד אותך?' שאל עברון, פותח את דלת המכונית, 'רצית לשתות, לא?'

'בהחלט, בהחלט!' קרא שץ נעור מקיפאונו, ויצא מהמכונית בעקבות עברון. 'העסק הזה עם בוי, ואחזקת בית עוד חדש עבורי, אני צריך עדיין לעכל את הרעיון.' העיר לעברון בחיוך נבוך, שעה שנעו לעבר פתח האסטרו.

'אני מבין' ענה לו עברון מחיש צעדיו. 'אל תשבור את הראש כבר כעת, בוא נפתור את הבעיות אחת אחת.'

 

תנועה דלילה של קונים התנהלה לאיטה במעברים שבין המדפים הגדושים במוצרים, בחלל הכולבו. ליד אחת הקופות עמדה קבוצה של כחצי תריסר קונים, מעסיקה קופאית כהת עור יחידה. יתר הקופות היו סגורות. עברון עצר לרגע חוכך בדעתו, והוביל את שץ לעבר אחד המעברים שהיו פנויים מאדם.

'בכל הקשור להנעלה וביגוד לא זה המקום.' הסביר לשץ תוך שהוא שועט קדימה מבלי להעיף מבט, ולו חטוף, במוצרים השונים על המדפים משני עבריהם. 'לגבי מוצרים מיוחדים, כמו מכשירים אלקטרוניים, מצלמות ותכשיטים, זה המקום הבלעדי – מיד תראה!' הוסיף בנשימה חטופה.

קיר גדול של פרספקס שקוף ניצב מעבר למדפים, חוצץ בין רבעו המרוחק של האולם גדל הממדים, לחלק הארי שממנו באו. מוצרי יוקרה גדשו מדפיו נשקפים מבעד לקיר הפלסטיק השקוף דומים היו לעדיי יקר של אוצר מדינה שהוצבו לתצוגה בלבד. בפינה המרוחקת מאחורי חיץ מלבני, שקוף אף הוא, ישב אדם אירופי במראהו, לבוש בקפידה בחליפה קיצית מלאה, מעונב, סמוך אל מכתבתו שוקד על ניירותיו.

כשידו על ידית דלת האגף הממוזג, בקיר החוצץ והשקוף, הפנה עברון לשץ את פניו הסמוקים. 'המחלקה הראשונה של האסטרו.' לחש בחיוך נרגש.

האדם מאחורי המכתבה שהבחין בהם, קם ממקומו מחייך, ניגש אל דלת משרדו השקופה ופתחה לרווחה – ממתין להם.

'מר ארנו, ידיד יקר, הגענו בזמן, לא כן?' פנה אליו עברון תוך לחיצת ידו המושטת. 'האגרונום שץ!' הכריז עברון בגאווה, מציג את שץ לידידו. 'מאתמול הוא אתנו לעוד שנתיים בדיוק.'

'ברוך הבא! קיבלו אותך כיאות אני מקווה.' פנה מנהל האסטרו לשץ ולחץ אל ידו באדיבות. 'בואו שבו בבקשה. הוסיף מיד. ושלושתם ניגשו למכתבו והסבו במקומותיהם משני צדדיה.

'הוא מתאכסן במלון אני מבין?' שאל המנהל.

'כן בהחלט, הוא קצת סובל מ"תיסמונת החודש הראשון" אם כי הוא מתחיל להסתגל.' הסביר לו עברון באריכות.

שץ נע על מושבו בחוסר נוחות, דנים היו בו שניהם כמו בשעונו המיועד של עברון.

'סקוטש פרייה'. אמר המנהל בהבנה מרובה, תומך סנטרו בידו הימנית.

'סקוטש פרייה' החרה אחריו עברון בתמימות דעים מוחלטת.

אלוהים אדירים!!! נאנק שץ בקרבו, כלתה נפשו למעט מים.

אלא משנמזג המשקה, לאחר שהמנהל זימן אליו בהנפת זרוע בודדת שרת אלמוני, והוחלפו הברכות, התאושש שץ במידה מרובה ולאחר הכוס השניה אותה ביקש ביוזמתו, הוקל לו מאוד.

ארנו נשא פניו ונעץ מבטו בשרת שהמתין להוראותיו, ליד דלת משרדו. 'הבא את הדגמים בבקשה.' ציווה משנכנס השרת והתייצב לפני מכתבתו, מאחורי גבו של שץ.

השרת ניגש לשידת מגירות שעמדה סמוך לקיר לשמאלם, ופתח את המגירה העליונה. עברון נדרך כיבה את הסיגריה שזה עתה הצית במאפרה, והזדקף בכיסאו במתיחות עיניו עוקבות אחר תנועותיו של השרת.

'יש לנו הפעם חמישה דגמים שונים.' ציין ארנו, כשקצהו של חיוך מתגנב לשפתיו.

שץ שהבחין בכך לא יכול היה לקבוע בבירור אם הייתה זו תגובתו של עברון, שגרמה לו לארנו  קורת רוח כה מרובה, או האם עצם המעמד והגאווה בהצגת שכיות החמדה של עיסקו, הוא אשר עמד מאחורי חיוכו המרומז של ארנו. מכל מקום השעונים הובאו על גבי מגש, כאשר קופסאותיהם המאורכות פתוחות ומכסיהן נתונים תחתן ובהן השעונים, עטופים בשרוולוני פלסטיק שקופים וחתומים, ותוויות מעוטרות נושאות את שם החברה וסמליה ואת שם הדגם הייחודי  צמודים לכל אחד ואחד מהם, בחוט דקיק שחור.

'המחירים נעים בין שמונה לשנים עשר אלף בכסף מקומי.' ציין ארנו. 'ויכול אתה להיות סמוך ובטוח ידידי, שאין זו רמת המחירים ממנה תיהנה שאר הקליינטורה שלנו.'

עברון נובר היה בקופסאות בלהיטות רבה, מוציא כל דגם ודגם ובוחנו מכל זוויותיו.

'ראובן, אתה שותק? תגיד איזו מילה טובה, מה מוצא חן בעיניך?' שאל עברון מקפיד לדבוק בשפה הצרפתית.

העיצוב של כל החמישה היה יפה להפליא, אוטומטיים ולכולם אשנב עם תאריכון במקומה של הספרה שלוש. אחד מהם לוח מחוגיו זהוב, שניים לבנים דגם רבוע ומשנהו עגול; שני הנותרים שחורים היו גדולים מעט מהשאר, אף הם דגם אחד רבוע ומשנהו עגול אלא שהעגול ביניהם היה משולב בשעון עצר ואכן נראה יותר מתוחכם מכל היתר.

'צר לי להתערב.' העיר ארנו, 'אך מר שץ במידה ויבקש לרכוש שעון, עובדה שלכשעצמה תשמח אותי מאוד יאלץ להמתין למשלוח הבא.'

'אני מבין.' השיב עברון מבלי להסב עיניו מהדגם שבחן. 'טוב ידידי,' הוסיף לאחר דקות מספר של בחינה ועיון נוספים. 'אני בוחר בזה.' והורה לו את הדגם הגדול מכולם, אותו הוסיף הוא לאחוז בידו.

'תרצה בודאי לראות את כל יתר השעונים מהדגם שבחרת?' שאל ארנו רטורית, ובעוד הוא מורה לשרת להביא את שאר השעונים, שלף עברון את פנקס המחאותיו והחל רושם לו המחאה על סך שמונה עשר אלף פרנק מערב אפריקניים (כשישים וחמישה דולר).

'השגרירות בשעה זו מצוייה בסייסטה, עד לשתיים וחצי.' הרים עברון את פניו משעונו החדש בחיוך מאיר, פונה לשץ בעיניים בורקות.

'שעון יפהפה, תתחדש.' נזכר שץ לברכו.

'אכן בחירה מאוד מוצלחת, מחמאותיי.' צרף ארנו את קולו לברכות. 'מן הראוי שנרים כוסית נוספת לרגל המאורע.'

 

חיים קדמן © כל הזכויות שמורות

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות יפהפה / תו רוֹן 14/10/2008
  ללא תגובות כתוב קולח, אבל חסר לי את הסיפור כולו. אני מבין שזה רק חלק מנובלה, מה לעשות? / מזור עמיר 14/10/2008
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית