שירים

בני הבכור גוייס היום לצה"ל

כשהוא נולד התפללתי, הלוואי ועד שיגיע לגיל 18 לא יהיו מלחמות ולא יהיה צורך בצבא,
 כשהגיע הצו הראשון הייתי בחרדה והתפללתי שהזמן לא יעבור כל כך מהר,
היינו משוחחים על המדינה על הצבא כשבאחד השיחות אמרתי לו אל תיהיה קרבי,
הוא כעס עלי ואמר לי "אמא לא ככה חינכת אותי,מי יגן על המדינה שלנו כשאנחנו מוקפים אוייבים."
וכאן עלי להתוודות למען האמת  כעסתי קצת על עצמי באותה שניה על החינוך של אהבת הארץ והגנה על המולדת שהילדים שלי קיבלו...פשוט פחדתי מאוד!
הזמן טס והיום הוא התגייס, עמדתי לצידו בלשכת גיוס הרגשתי איך הבטן שלי מתערבלת לה, פעימות הלב שלי הלמו בצורה פראית, כאילו הלב עומד לפרוץ לו מתוך חזי
עלי לשדר לו רגיעה מוחלטת אני משננת ללא הרף אבל הדמעות עולות להן ואני במאבק לא קל מנסה לעצור ודיי מצליחה עד שהחלה הקראת השמות...
השם של הבן שלי נשמע ברמקול, חיבקתי אותו חזק חזק ביקשתי ממנו לשמור על עצמו והתפרצתי בבכי הוא שתק חיבק אותי ורק הרגשתי את הרעד בגוף של הבן שלי,
הרגשתי כאילו האדמה רועדת תחתיי הכרחתי את עצמי לעצור את הבכי ולהיות חזקה חייכתי אליו,
הוא חיבק את אבא שלו ואחותו  הסתובב אלי שוב עם חיוך קטן העניק לי עוד חיבוק חזק הרים את התרמיל ועלה לאוטובוס, עקבתי אחריו רואה אותו הולך לכיוון האוטובוס כשהוא נעצר לרגע  ואז הסתובב אלי ובחצי חיוך אמר לי "אמא אני עכשיו רכוש של צה"ל" הסתובב שוב והלך לאוטובוס הוא רק נעלם מעיניי והסכר כמו נפרץ בכיתי ללא יכולת להפסיק, נאלצתי לשים משקפי שמש כשאין אפילו לא קרן שמש אחת וגשם מטפטף על ראשינו... הדמעות ממשיכות להן גם כעת עם כתיבת הפוסט הזה, חושבת על הטלפון הראשון שאקבל ממנו ועלי להיות שוב חזקה, חושבת על המילים שלו אני רכוש צה"ל... 
קשה לי בטירוף!

תגובות